בפוסט הקודם עדכנו בנוגע ל קמפיין לשיפור הפנסיה בישראל, וציינו את השיחות שקיימנו עם גורמים במשרד האוצר, ואת ההצעה שלנו לשינוי מסלול ברירת המחדל בקרנות הפנסיה, שהופנתה לצוות עבודה ברשות שוק ההון שדן בנושא זה ממש. בפוסט הזה נעדכן בנוגע לדיונים שלנו עם רשות שוק ההון.
למי שלא מכיר, רשות שוק ההון היא הגוף הרגולטורי שאחראי על הרגולציה, הפיקוח וההנחיות לגופים המוסדיים בכלל, ועל קרנות הפנסיה בפרט. ההצעה שלי לשינוי מסלול ברירת המחדל בקרנות הפנסיה הועברה לשני בכירים ברשות, עימם קיימתי מספר דיוני זום מקצועיים (יחד עם יועץ כלכלי בכיר לשר האוצר).
באופן כללי התרשמתי שגם הגורמים ברשות שוק ההון התחברו, לפחות באופן חלקי, לגישה שהצגתי, אך העלו מספר נקודות שיכולות להיות להן השלכות משמעותיות וחשוב להתייחס אליהן:
- עד כמה צריך הרגולטור להתערב: סוגיה זו היא סוגיה עקרונית שנדרש להחליט עליה עוד בטרם דנים בפרטים. האם זה מקומו של הרגולטור להכתיב לגופים המוסדיים בצורה נוקשה יחסית כיצד להשקיע את כספי החוסכים? התשובה שלי לכך מתחלקת לשניים:
- מבחינת היצע המסלולים השונים – ניתן בעיניי לאפשר חופש רחב למוסדיים, ואפילו לאשר מסלולים מסוכנים יחסית. אם חוסך בוחר לסכן את כספי הפנסיה שלו במסלול מסוים – שיבושם לו. רק שלא יבוא לבכות אח"כ למדינה על מר גורלו.
- מבחינת מסלול ברירת המחדל בפנסיה – לטעמי זה המקום המרכזי שבו הרגולטור כן צריך להתערב ולקבוע כללים ברורים, עם מרווח תמרון קטן. הסיבה היא שהפנסיה זה החיסכון המרכזי לפרישה של הציבור הרחב, ולצערנו הציבור הרחב בעל השכלה פיננסית שלוקה מאוד בחסר. חלק ניכר מהציבור (רובו המוחלט?) אפילו לא עוקב אחרי הפנסיה שלו, ולא מודע למסלול שלה. אז בחסכונות אחרים (גמל, השתלמות, קופ"ג להשקעה, פוליסת חיסכון וכו') אין בעיניי מקום להתערבות רגולטורית נוקשה, וגם לא במסלולי הפנסיה שאינם מסלול ברירת המחדל. אבל במסלול ברירת המחדל לטעמי הרגולטור צריך לקבוע כללים ברורים, שמבוססים על נתונים סטטיסטיים מוצקים ועל השכל הישר.
- התנהגות הציבור הרחב: בשיחות עלה החשש שאם במסלול ברירת המחדל בפנסיה תהיה חשיפה מנייתית גבוהה לצעירים, אז בעת משבר חלק מהחוסכים עלולים לעשות טעות ולעבור באופן יזום למסלול סולידי יותר, מה שבמרבית המקרים מוביל להפסד כפול – קיבוע ההפסד בירידות, וחזרה למסלול המנייתי מאוחר מדי אחרי העליות. ציינתי כי מעניין לבחון כמה מהציבור בכלל מתנהג כך, ובתור case study ניתן לבחון מה שיעור החוסכים שעברו למסלול סולידי בקרן הפנסיה שלהם במרץ-מאי 2020. להערכתי מדובר בשיעור נמוך מאוד, ככה שהחשש פה הוא לא גבוה. אם זה אכן המצב, אז קביעת שיעור חשיפה מנייתית נמוך מדי לחוסכים צעירים במטרה להגן עליהם מטעויות בעת משבר, גורם לפגיעה משמעותית במרבית החוסכים, במטרה להגן על בודדים. בעיניי זאת גישה פטרנליסטית מדי מצד הרגולציה.
- דרגת החופש בקביעת שיעור החשיפה המנייתית בכל קוהורטה (כלומר לכל קבוצת גיל): הסכמתי לגישה שלא חייבים להגדיר שיעור קשיח (כמו 100%, 75%, 50%, 25%), אלא טווח מסוים עם שיעור מינימום. בנוסף, הדגשתי שבכל מקרה חשוב שהחשיפה המנייתית לא תפחת באופן אוטומטי אלא בהתאם למצב השוק. במצב של ירידות לפני הפחתה מתוכננת חשוב שתהיה המתנה עד להתאוששות השוק.
- השקעות לא סחירות: עלתה טענה שלמוסדיים יש יתרון בחשיפה להשקעות לא סחירות, שאינן נגישות למרבית המשקיעים הפרטיים, שחלקן יכולות להניב תשואות גבוהות יותר מתשואות המדדים ו/או לאזן את תנודתיות המניות.
- ציינתי שלפי מחקרים רבים (פוסט בנושא בקרוב), רוב קרנות ה-private equity גם לא עוקפות את תשואות המדדים וגם לא בעלות קורלציה נמוכה לשוק המניות.
- בנוסף, כל עוד יש מנגנון הבטחת תשואה, מדובר בעצם בחוב לא סחיר שמאזן את תנודתיות המניות על 30% מהחיסכון, ככה שלא ברור בכלל אם יש צורך בהשקעה אלטרנטיבית נוספת בקרנות הפנסיה.
- כמו-כן, דווקא בחיסכון הפנסיוני ניתן לסבול תנודתיות מוגברת תמורת תשואה גבוהה יותר לטווח הארוך, מפני שירידות זמניות לא משפיעות כהוא זה על החוסכים הצעירים. החיסכון הפנסיוני הוא בהגדרה חיסכון ארוך טווח, ובגיל צעיר אין צורך לאזן את התנודתיות שלו עם אפיקים סולידיים.
- אם בכל זאת רוצים לשלב חוב לא סחיר נוסף – ניתן להחליף חלק מהמרכיב האג"חי בחוב לא סחיר, אך לא על חשבון ההקצאה המנייתית.
- עלתה טענה שיש אינטרס של המדינה לעודד השקעות של המוסדיים בסטארטאפים ובתשתיות. ציינתי שאם זה אכן אינטרס חשוב, יש מספיק אפיקי חיסכון מחוץ לקרנות הפנסיה (גמל, השתלמות, ביטוחי מנהלים, קופ"ג להשקעה, פוליסות חיסכון) שבאמצעותם המוסדיים יכולים להשקיע בסטארטאפים ובתשתיות. אם בכל זאת זה ממש נדרש גם מקרנות הפנסיה, אז ניתן לאפשר לקרנות במסלול ברירת המחדל להקצות פלח מסוים, ולא גדול במיוחד, מהחלק המנייתי להשקעות לא סחירות בסטארטאפים ובתשתיות, ע"ח מדדי המניות.
- השפעה על השוק המקומי: עלה חשש שהסטה של כספים רבים למניות בארץ עשויה לעוות את מחירי המניות בישראל. ציינתי שבכל מקרה רצוי לא להגזים עם החשיפה המנייתית לשוק המקומי, שמהווה בסה"כ 0.5% משוק המניות העולמי.
- חשיפה למט"ח: עלה חשש שאם 2 טריליון השקלים שבקרנות הפנסיה יוסטו למדדי מניות בחו"ל, אז לרכישות הגבוהות של מט"ח עשויה להיות השפעה חזקה על המשק ועל שער החליפין. ציינתי ש:
- מבחינת החוסכים זה דווקא טוב לפזר לחו"ל. ישראל היא מדינה עם סיכונים גיאופוליטיים רבים וטוב שהחיסכון הפנסיוני של הציבור לא ייטה יותר מדי לשוק המקומי, ויכלול פיזור גלובלי.
- מבחינת המשק, רכישה רבה של דולרים ומטבעות נוספים יכולה לתרום לעצירת התחזקות השקל. בנק ישראל נוהג לרכוש כמויות גדולות של דולרים בדיוק למטרה זו, והסטת כספי החוסכים למדדי חו"ל יכולה לחסוך את הצורך הזה מבנק ישראל.
השיח שלי עם אנשי רשות שוק ההון היה שיח מקצועי ומעמיק, ואנחנו ממשיכים לדון בנושא. אני מודה לרשות על הקשב ועל האפשרות להשמיע את הצעותיי, שאני סבור שיועילו מאוד למיליוני חוסכים בישראל. כחלק מהדיונים הוזמנתי גם להשתתף בדיון בנושא ב"פורום שווי הוגן" באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי), בהשתתפות בכירי ראשות שוק ההון (לרבות ראש הרשות ד"ר משה ברקת), נציגי המוסדיים וקרנות ההשקעה השונות, וגורמים נוספים. על כך בפוסט הבא.
מקור התמונה: עמוד הפייסבוק של רשות שוק ההון.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
