מיתוסים שחשוב לנפץ

משקיעים ישראלים רבים בוחרים להשקיע אך ורק במדד ה-S&P500 הפופולרי, המייצג את 500 החברות הגדולות בארה"ב. אז למרות של-S&P 500 שמור מקום של כבוד בתיק ההשקעות שלנו, בפוסט הזה נבין מדוע לא כדאי להתמקד אך ורק בו. לפני שנבין למה לא כדאי להתמקד רק ב-S&P 500, נתחיל מהסיבות למה כ"כ הרבה משקיעים בוחרים להשקיע בו

האם מה שאנחנו חושבים על מדינה מסוימת רלוונטי לביצועי החברות מאותה מדינה? האם קיימות חברות מעולות במדינות פחות מוצלחות? ואיך זה משפיע על החלטות ההשקעה שלנו?

לאחרונה השקל התחזק מול הדולר. אז האם כדאי להשקיע בקרנות מגודרות מט"ח שמגינות עלינו מתרחיש של התחזקות השקל? בואו ננתח.

השבוע דווח שעומר אדם השקיע 650,000 ₪ בחברה קטנה בשם "בלייד ריינג'ר" שמייצרת פתרונות לניקוי פאנלים סולריים. החברה יצאה להנפקה בבורסה בת"א, בה גייסה סכום קטן מאוד במונחי שוק ההון של 6.4 מיליון שקלים, מתוכו כעשירית הושקעו ע"י עומר אדם.

לא מזמן העלה מיכה סטוקס סרטון בו הוא טוען שה-S&P 500 מספיק מפוזר גיאוגרפית ולכן אין צורך להשקיע בשווקים נוספים או במדד רחב יותר כמו מדד מניות עולמי. הוא מציין לדוגמא את 10 החברות הגדולות במדד, שחלק ניכר מהכנסותיהן מגיע מחוץ לארה"ב, מה שמצביע על פיזור גלובלי משמעותי. הוא מציג נתונים שמראים שחלק גדול מהכנסותיהן של חברות כמו מייקרוסופט, אפל, אנבידיה, אמזון, מטה וגוגל מגיע מחוץ לארה"ב. האם אני מסכים עם דבריו? חלקית כן, כי ה-S&P 500, או הסנופי כשם חיבה, נותן פיזור לא רע גם ברמה הגלובלית. אבל אני עדיין חושב שיש סיבות רבות לא להשקיע רק ב-S&P 500.

לאחרונה שמעתי ממספר חברים בקהילה חשש מכך שההשקעה בקרנות איריות תורמת לכלכלת אירלנד, שהיא מדינה עויינת לישראל, בתקופה האחרונה במיוחד. האם יש ממש בחשש הזה? אז חשוב להבין שהתרומה לכלכלת אירלנד היא ממש זניחה. מתוך דמי הניהול (הנמוכים ממילא) שהקרנות האיריות גובות, אחרי ניכוי ההוצאות שלהן נשאר לחברות (בלאקרוק, אינבסקו, ואנגארד) רווח מסוים. על הרווח הזה הן תשלמנה לאירלנד מס חברות. אבל מס החברות באירלנד נמוך (הלוואי ויאמצו את זה גם אצלנו – זה יתרום רבות למשק ולכלל הצרכנים!), זאת אחת הסיבות שמלכתחילה הן בחרו להנפיק שם. ממש כמו שגוגל ומטה קבעו את ה-headquarters שלהן באירלנד.

אנחנו חיים בעידן של פייק ניוז – בתקשורת, בפוליטיקה, ברשתות החברתיות, ואפילו בעולם ההשקעות. בפרט, אחד מהפייק ניוזים הנפוצים ביותר מתייחס להשקעה עצמאית – האמונה הרווחת היא שמדובר במשהו מסובך, שמתאים ליודעי דבר ואינו מתאים למרבית הציבור. בפוסט הזה נוכיח בדיוק את ההיפך, ונעשה זאת ע"י בחינת הסטיגמות והנחות היסוד השגויות בקרב הציבור, שגורמות להימנעות מהשקעה עצמאית.

הקהילה הפיננסית ברשתות החברתיות גועשת בעקבות הפוסט המעולה של שאול אמסטרדמסקי, שדיבר על משפיענים "מומחי השקעות", שמשכנעים את העוקבים שלהם בטיקטוק למשוך את הפנסיה שלהם כדי "לעשות מכה". יכול להיות שגם הפוסט שלי משבוע שעבר שדיבר על כך שמנגנון הקצבה בפנסיה הוא מנגנון לא יעיל, הוסיף קצת שמן למדורה. אז דבר ראשון חשוב לי להדגיש שלא כדאי לכם למשוך את הפנסיה שלכם. ואם אתם עצמאים או בעלי שליטה  גם לא כדאי לכם לוותר מראש על הפקדות לפנסיה. ממש לא.

לכל מוצר מנוהל יש מנהל השקעות שמנסה להשיג עבורנו תשואות נאות בהתאם למדיניות ההשקעה של המסלול. ניהול ההשקעות כולל העסקת אנליסטים שמבצעים מחקר על חברות בארץ ובחו"ל, וניסיון להרכיב "נבחרת מנצחת" של נכסים מתוך השוק הרלוונטי.

קופת גמל להשקעה הוא מכשיר השקעה שהופיע בשנת 2016 ומשווק בצורה די אגרסיבית. בגדול מדובר במוצר שמהווה תחליף לחשבון השקעות פרטי (ולא לחיסכון הפנסיוני), ויש לו 3 יתרונות מרכזיים על הנייר, בין היתר הטבות מיסוי. השיח ברשת מתמקד לצערי, כמו בנושאים רבים אחרים, דווקא בשאלות הלא נכונות – כמו איזה גוף מציע את התנאים הטובים ביותר לקופת גמל להשקעה ומי משיג את התשואות הגבוהות ביותר. הנחת היסוד של אותם דיונים היא שקופת גמל להשקעה הוא מוצר מוצלח, וכעת נותר רק לבחור בין הקופות השונות והמסלולים השונים.

אחת הטעויות הקריטיות של משקיעים היא אי הבחנה בין סוגים שונים של עמלות, והתייחסות אליהם כמקשה אחת. אז האם החשיבות של עמלות קניה, המרת מט"ח ודמי ניהול היא זהה? יצאנו לבדוק. אתחיל ישר מהפאנץ' ליין: עמלת קניה היא עמלה חד פעמית שנגבית מהסכום הנרכש בלבד, בעוד שדמי ניהול נגבים מכל התיק, כל שנה. את דמי הניהול גובים מאיתנו שוב, ושוב, ושוב, והם רק הולכים ותופחים עם השנים. ההשפעה של דמי הניהול לטווח הארוך היא עצומה, ובהשוואה אליהם עמלת הקניה פשוט בטלה בשישים.

לא מזמן דיבר איתי חבר ותיק ושאל אותי מה כדאי לעשות עם הפנסיה וקרנות ההשתלמות שלו ושל אשתו. עניתי לו כמובן, אבל באותה נשימה שאלתי אותו למה הוא שואל דווקא על הפנסיה וההשתלמות ולא על החסכונות הפרטיים שלהם? דוגמא נפוצה יותר היא של חבר'ה (בעיקר צעירים) שצברו סכום מכובד יחסית ורוצים לבנות תיק השקעות, אבל מתעלמים לחלוטין מהפנסיה וההשתלמות שלהם. אז האם הפנסיה וההשתלמות הם חלק מתיק ההשקעות הכולל שלנו או שצריך להתייחס אליהם בנפרד? ומה לגבי נדל"ן? נתחיל קודם כל מהתשובה לשאלות. בעיניי התשובה היא "כן" חד משמעי, הפנסיה, ההשתלמות והנדל"ן הם בהחלט חלק מהתיק הכולל שלנו.

בתור שי לפסח קיבלתי מבית ההשקעות מיטב את הספר שבתמונה, שכתב צבי סטפק יו"ר החברה. צבי הוא איש רב פעלים עם ניסיון וידע רב בשוק ההון, ככה שאני בטוח שהספר מרתק (עוד לא יצא לי לקרוא אותו). יחד עם זאת, אין באמת צורך בניסיון של ארבעה עשורים בשוק ההון בשביל לגבש תובנות חשובות ולבנות תכנית השקעות מושכלת. הנתונים הסטטיסטיים של עשורים רבים משוק ההון העולמי (בשוק האמריקאי אפילו 150 שנה) זמינים עבורנו, וצריך רק לדעת לזקק מהם את הנתונים החשובים ביותר.

ברוב המוצרים המנוהלים (כמו קרן השתלמות, קופ"ג להשקעה, פוליסת חיסכון וכיוצ"ב) קיים "מסלול כללי" שאמור לכאורה להתאים לרוב הציבור. אבל מה לעשות, השקעות זה לא one size fits all, ולא ניתן לבנות תמהיל תיק אחיד שמתאים לכל המשקיעים. בפוסט הזה נבין למה המסלול הכללי, שמתיימר להתאים לכולם, לא באמת מתאים לאף אחד. כשאנחנו באים להחליט על תמהיל שמתאים לנו, חשוב מאוד להבין תחילה את מאפייני התשואה והתנודתיות של אפיקי ההשקעה השונים – מניות, אג"חים וכיוצ"ב, את משך הזמן שלהם להתאוששות ממשברים ואת הסבירות להשיג תשואה חיובית בפרקי זמן שונים.

איך מגדירים השקעה פאסיבית? האם הפאסיביות היא מהצד של המשקיע או מהצד של מנהל ההשקעות? בואו נעשה סדר. משקיעים מתחילים רבים חושבים ש"השקעה פאסיבית" מתייחסת למוצרי השקעה שמאפשרים להם, המשקיעים, להיות פאסיביים ולא לעשות כלום. למשל: קופ"ג להשקעה, פוליסת חיסכון וגם קרן השתלמות, קרן פנסיה וכו'. במוצרים האלה הכסף מופקד אוטומטית, בין אם ע"י המעסיק (לפנסיה ולהשתלמות), ובין אם באמצעות הוראת קבע שהגדרנו בעצמנו (לקופ"ג להשקעה / פוליסת חיסכון).

משקיעים רבים כבר יודעים שמדדי מניות הוא אפיק השקעה שמתאים מאוד לטווח ארוך, ככל הנראה יותר מכל אפיק אחר. אבל רבים מסיקים שלא לצורך שהשקעה במדדי מניות מתאימה רק לטווח הארוך מאוד. מישהו ששמע אותי פעם מציג גרף של 100 שנה הסיק בטעות שהשקעה במדדי מניות עובדת רק אם משקיעים ל-100 שנה.

כדי לבחון אם השקעה מסוימת, למשל במניה ספציפית, היא הזדמנות טובה, צריך קודם כל להכיר טוב את החברה והמרחב בו היא פועלת, לנתח דו"חות כספיים משנים קודמות, להכיר את המוצרים והשירותים שלה, את איכות ההנהלה, את בסיס הלקוחות שלה ואת המתחרים שלה. אבל, גם אם מכירים את כל הנתונים האלה, זה אפילו לא קרוב להיות מספיק! הנתונים הללו מעידים על העבר ויכולים לספק הערכה יחסית מושכלת לגבי העתיד הקרוב, אבל הידע הדרוש כדי להחליט לגבי טיב ההשקעה הוא רחב הרבה יותר וכולל כ"כ הרבה משתנים שגם אנליסט מוכשר ששוחה בנתוני החברה והסקטור בה היא פועלת לא יכול להכיר.

ב-30 השנים האחרונות תשואת הדיבידנד הממוצעת של ה- S&P 500היתה כ-2% לשנה, כלומר כ-20% מהתשואה חולקה בחזרה למשקיעים בדמות דיבידנדים, ו-80% מהתשואה באה לידי ביטוי בעליית מחירי המניות. כאשר מסתכלים על תשואות, זו כמובן טעות חמורה להסתכל רק על גרף המחיר של הנכס/המדד אותו אנו בוחנים. הסתכלות זו מתעלמת מחמישית מהתשואה. אבל בעצם השגיאה חמורה אף יותר, בגלל עניין הריבית-דריבית. אם ההשקעה שלנו הניבה תשואה בשנה מסוימת, ולא מימשנו את התשואה אלא הנחנו לה להישאר מושקעת בעצמה, התשואה שהרווחנו באותה שנה צברה בעצמה תשואה בשנה העוקבת, ובשנה שאחריה וכן הלאה.

בעקבות המצב בארץ, רבים חוששים ממה שיקרה לחסכונות שלהם אם הכלכלה הישראלית תיכנס למשבר. אנשים שוקלים להוציא כספים מישראל (או שכבר עשו זאת), לשנות מסלולי השקעה, להקטין חשיפה לשקל, וחלקם אף שוקלים למשוך את הפנסיות שלהם. מצד שני, כפי שראינו בימים האחרונים, גם בנקים זרים לא בהכרח חסינים. לכן החלטנו להרים וובינר שיתמקד באיך לשמור על הכסף שלנו ממשבר כלכלי בישראל, במטרה להבין את הסיכונים השונים, להעריך את הסבירות שלהם, ולמצוא פתרונות מתאימים.

בעקבות "המצב" בארץ, משקיעים רבים שוקלים להוציא את הכספים וההשקעות שלהם לחו"ל, למשל לבנק או לברוקר זר כמו Interactive Brokers (IB). אם המעבר הזה מוצדק או לא זה נושא אחר. בפוסט הזה נתמקד בבלבול אחר בקרב משקיעים פאסיביים – החשיפה למס עיזבון אמריקאי. מס העיזבון האמריקאי אומר שיורשיו של בעלים של "נכס אמריקאי" שהלך לעולמו, צריכים לשלם לרשויות המס האמריקאיות מס בגובה 40% משווי הנכס לאחר פטירתו. שימו לב – זה משווי הנכס ולא מהרווח!

הדולר, היורו וסל המטבעות העולמי מתחזקים מול השקל בזמן האחרון. כמו שראינו בפוסטים קודמים, התיק של מי שמשקיע בפיזור גלובלי לא נפגע מהיחלשות השקל בגלל שמטבע ההשקעה הוא לא מטבע החשיפה, והפיזור הגלובלי גם מגן עלינו בפני חלק מהתרחישים של אפוקליפסה פיננסית.

בפוסט הקודם דיברנו על חשיבות הפיזור הגלובלי והימנעות מהסתמכות על ה-S&P 500 בלבד. ראינו שהשוק האמריקאי לא תמיד מוביל, שההובלה בין ארה"ב לשאר העולם מתהפכת באופן מחזורי, ושבגלל שהשוק האמריקאי הוביל תקופה ארוכה ומתומחר גבוה בהשוואה לשאר העולם – הצפי הוא ששאר העולם יוביל על השוק האמריקאי בעשור הקרוב. בפוסט הזה נתמקד באחת הטעויות הנפוצות של משקיעים שכן רוצים לפזר מחוץ לשוק האמריקאי, אך מתכננים את התיק שלהם באופן לא יעיל, או שאינו תואם את הכוונה המקורית שלהם, וכולל קרנות חופפות.

אבא שלי התעניין בשוק ההון שנים רבות. הוא עשה שני קורסים במסחר, עקב אחרי אנליסטים בעיתונות, ונרשם כמנוי בתשלום להמלצות של The Motley Fool. מהקורסים במסחר הוא הפיק בעיקר בזבוז זמן וכסף (זה גם לא מפתיע, רוב "שיטות המסחר" הוכחו במחקרים אקדמיים ככאלה שלא מחזיקות מים ולא מצליחות להרוויח בעקביות). אבל מההמלצות של Motely Fool הוא דווקא היה מבסוט – כי המניות בהם הוא השקיע בעקבות ההמלצות הרוויחו. אבל כמו שכבר הזכרנו בעבר, לא צריך למדוד הצלחות של מנהלי השקעות במנותק משאר העולם, אלא תוך השוואה למדד הייחוס הרלוונטי עבורם.

בפוסט קודם הבנו למה המטבע בו אנו רוכשים קרן סל הוא לא מה שמגדיר את מטבע החשיפה, כלומר החשיפה למט"ח, אם קיימת כזו, אינה תלויה במטבע בו הקרן נסחרת. בפוסט הזה נמשיך לדון באותה סוגיה, ונתייחס אליה מהכיוון של חישוב התשואות. אחת השאלות הנפוצות ביותר שאנחנו מקבלים היא משהו בסגנון הזה: "למה ה-S&P 500 עלה ב-%X בחודש האחרון אבל הקרן עוקבת S&P 500 שאני מחזיק עלתה בשיעור נמוך יותר (או בכלל ירדה)?"

אחת הסוגיות שעולה לאחרונה פעמים רבות בשיח הישראלי היא מה יהיה עם הכסף והחסכונות שלנו אם הכלכלה הישראלית תקרוס. הנושא עלה כתוצאה מהרפורמה המשפטית המתגבשת, ומחשש מצעדים אחרים שהממשלה עשויה לבצע. אחרי שקיבלנו שאלות רבות בנושא מחברי הקהילה ומהבוגרים שלנו, הבנו שכדאי להתייחס לנושא בהרחבה. בפוסט הזה לא ניכנס לדיון על עצם הרפורמה המתגבשת והשפעתה על הכלכלה, אלא ננתח את המשמעויות והסבירות של תרחישים שונים לפגיעה בהשקעות והחסכונות שלנו, ננסה להבין מה אפשר לעשות בנדון, ומה יהיו ההשלכות.

יש הרבה בלבול בנושא החשיפה למט"ח כאשר רוכשים ניירות ערך, וקרנות סל בפרט. בפוסט הזה נעשה סדר. הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים להבין הוא שהחשיפה למט"ח נקבעת לפי הנכסים שהקרן מחזיקה ולא לפי המטבע בו היא נסחרת! כך למשל, קרן עוקבת S&P 500 תהיה בכל מקרה חשופה לדולר1, לא משנה אם רכשנו אותה בשקלים, בדולרים, ביורו, בליש"ט או בדינר ירדני. בפרט קרן שנסחרת בשקלים ועוקבת אחרי מדדים בחו"ל תהיה חשופה למט"ח ולא לשקל (אלא אם היא קרן מגודרת מט"ח).

לפני כשבוע פרסמה הבורסה הודעה לתקשורת, בה היא טוענת כי קיים כשל שוק בתחום ייעוץ ההשקעות כיוון שקיימים בארץ רק 1,700 יועצי השקעות על כ-3 מיליון בתי אב. הבורסה קוראת להגדיל את מספר יועצי ההשקעות באמצעות הפרדת מערך הייעוץ מהבנקים, כדי לחשוף את הציבור לידע ולשירותים ומוצרים פיננסיים.

שמעתם שיש יתרון למכור ניירות ערך בהפסד לפני סוף השנה כדי לקזז רווחים? התחילה שנה חדשה והתבאסתם שלא מכרתם בהפסד לפני ש-2022 נגמרה? בפוסט הזה נבחן את המיתוס של מכירת ני"ע בהפסד לפני סוף השנה, נבין מתי מכירה בהפסד באמת עוזרת לנו לחסוך במיסים ומתי לא. ספוילר: אם אתם משקיעים פאסיביים אין לכם על מה להצטער. מכירה וקניה מחדש – האם חוסכים במיסים? נתחיל מהמקרה הפשוט – אנחנו משקיעים פאסיביים שמחזיקים מדדי מניות לטווח הארוך. לצערנו התחלנו להשקיע בשנה לא כ"כ מוצלחת (למשל 2022), והמניות צברו הפסד. האם יש טעם למכור אותן כדי להתקזז מול רווחים עתידיים? ממש לא!

כתבה בדה-מרקר הראתה שבית ההשקעות אלטשולר שחם איבד 41 מיליארד שקלים למתחרים שלו מתחילת השנה, בעקבות ביצועים חלשים בתקופה האחרונה, ושהמרוויח העיקרי הוא בית ההשקעות מור, שגדל מאוד בהיקף הנכסים שלו. בפוסט הזה נראה למה כל הסיפור הזה הוא חרטא ברטא אחד גדול. מי שעוקב אחרי הקהילה זמן רב, או קרא את המדריכים שלנו, כבר יכול לתת את ההסברים למה הניסיונות לקפוץ מבית השקעות אחד לאחר הם בזבוז זמן אחד גדול, ומתמקדים בטפל ולא בעיקר.

לאחרונה נראה שקרנות כספיות קיבלו משקל גבוה בשיח הפיננסי בפייסבוק ובבלוגוספירה. על מה ולמה? בעיניי אין שום מתאם בין כמות המלל שנשפכת על הנושא לבין רמת החשיבות או התועלת לקוראים. במציאות אין הבדל גדול בין פק"ם, אג"ח קצר, קרן אג"ח עם מח"מ קצר, וקרן כספית.

מכירים מסלולים מחקי מדד? נכון שאומרים לכם "בשביל מה אתם צריכים להשקיע עצמאית? יש לנו קופ"ג/קה"ש/קרן פנסיה במסלול מחקה מדד". בפוסט קודם הסברנו למה כדאי לבחור במסלול מחקה מדד על פני מסלול מנוהל גם כאשר דמי הניהול זהים. בפוסט הזה נתמקד באחד החסרונות הנסתרים של מסלול מחקה מדד מובנה לעומת השקעה עצמאית – חשיפה לא מלאה (ברמה של 96%) למדד.

הקלטת הוובינר "למה יקר בישראל", בו אירחתי את גלעד אלפר, כלכלן ואנליסט בכיר, ומספר 3 ברשימת חופש כלכלי לכנסת. הוובינר אינו פוליטי במהותו. מדובר על וובינר מרתק, מעשיר ומלמד, שמבוסס על נתונים וסטטיסטיקה (כמו שאנחנו אוהבים), ולא על סיסמאות שטחיות וריקות מתוכן. בוובינר למדנו: מה זה חופש כלכלי וקפיטליזם, והאם מדובר בשיטה כלכלית מוצלחת? למה בישראל (יחסית) עובדים הרבה, מרוויחים מעט ומשלמים ביוקר? על המתאם בין שגשוג החברה (כולל השכבות החלשות) לבין חופש כלכלי, נתונים סטטיסטיים על כל מה שיקר בישראל, והסיבות לכך ועוד.

בפוסט הקודם הראינו שהגופים המוסדיים רוב הזמן לא מצליחים לייצר תשואה עודפת באמצעות השקעה בקרנות השקעה פרטיות וקרנות גידור. בפוסט הזה נתעמק בקרנות הון סיכון ונבחן האם כדאי להשקיע בהן. קרנות הון סיכון (VC) הן קרנות המשקיעות בסטארט-אפים, ברמות בשלות שונות. הן מאפשרות למשקיעים להיחשף לחברות שלא ניתן להיחשף אליהן בשוק הסחיר. ניתן להגדיר את אותן חברות כחברות צמיחה בעלות שווי שוק זעיר (Micro Cap Growth), להן יש פוטנציאל לעליית ערך משמעותית במקרה של אקזיט/הנפקה.

משקיעים פאסיביים שמכירים את הנתונים ההיסטוריים, כבר יודעים שמפעם לפעם יש תקופות של משברים בשוק, אבל השוק תמיד יודע להתאושש בצורה מרשימה, הכלכלה צומחת, ותשואת מדדי המניות מתכנסת לממוצע הרב-שנתי. אחת מטענות הנגד לכך היא הדוגמא של השוק היפני, שמדד המניות המייצג אותו, הניקיי 225, לא התאושש עד היום(!) מהמשבר שחווה ב-1989. במילים אחרות, מי שהשקיע במדד בדצמבר 1989, לפני יותר מ-33 שנה מופסד עד היום. בפוסט הזה נסביר מדוע הטענה הזו שגויה, מטעה ולא רלוונטית.

לא מזמן דיבר איתי חבר ותיק ושאל אותי מה כדאי לעשות עם הפנסיה וקרנות ההשתלמות שלו ושל אשתו. עניתי לו כמובן, אבל באותה נשימה שאלתי אותו למה הוא שואל דווקא על הפנסיה וההשתלמות ולא על החסכונות הפרטיים שלהם? הסיבה היתה שהם אמרו לי שהם חוסכים כסף בשביל לשפר דיור, אבל גם טענו שהם "לא יכולים להרשות לעצמם לגור איפה שהם רוצים". משהו אחד שציינתי מיד הוא שאפשר כמובן גם לשכור דירה. כיוון שהם כבר בעלי דירה הם יוכלו להשכיר את הדירה הנוכחית שלהם ולגור בשכירות במקום שאליו הם רוצים לעבור. הרי זה ממש לא חובה להיות בעלים של דירה כדי לגור בה! בנוסף, במרבית המקרים זה גם יותר כלכלי לגור בשכירות ולהשקיע את ההון העצמי בשוק המניות, ו/או בדירה זולה יותר

האם הכלכלה האמריקאית והעולמית תגלוש למיתון? המון פרשנים מנבאים שכן, אבל JP Morgan דווקא טוענים שלא. כמו תמיד – להמר זה קל, להיות צודק זה קשה, ומחקרים הראו שתחזיות שוק ברובן הגדול טועות! ברור לכולם שמתישהו השווקים יתאוששו ויחזרו לעלות – מי שחושב שאנחנו עומדים בפני מיתון ושייקח עוד זמן להתאוששות יעדיף להיות מחוץ לשוק, ומי שלא חושב כך יעדיף להיות/להישאר מושקע.

אז חיות כיס פרסמו רשימה של 10 כללים להשקעה בשוק ההון. למרות שאני מאוד מעריך את Shaul Amsterdamsky, שהוא בעיניי אחד מהכתבים הכלכליים הטובים והיסודיים בארץ, שמנגיש תכנים חשובים בצורה בהירה לציבור הרחב, די התאכזבתי מהרשימה. מתוך עשרת הכללים, בעיניי יש שם: 3 כללים טובים (6, 7 ו-10). 3 כללים לא טובים (1, 3 ו-5). במיוחד הפריע לי הכלל שמופיע אצלם ב- #1, ועצם מיקומו ככלל #1. 4 כללים שהם "בערך" (2, 4, 8 ו-9). הרגשנו שנדרש ליצור רשימה מדויקת יותר, ואנחנו שמחים להציג בפניכם את הכללים של להשקיע נכון להשקעה בשוק ההון.

באחת מ"שיחות הנודניק" לבוגרים שלנו שעושה Kobi Turgi התותח-על-חלל, שמטרתן לסייע ולדחוף את הבוגרים שלנו ליישם את מה שלמדו (להגדיר תמהיל ותכנית פעולה, לפתוח תיק השקעות פרטי ולטפל בפנסיה ובהשתלמות), עלתה סוגיה מעניינת אצל אחד הבוגרים, שגם לו קוראים קובי. הוא ואשתו קצת חוששים לקחת אחריות ולנהל את כל הכסף שלהם בעצמם, כשהדגש הוא על "כל הכסף". כלומר אין להם בעיה להתחיל להשקיע עצמאית, אבל הם חוששים מלקחת אחריות על כל החסכונות, ומרגישים שבכל זאת כדאי להשאיר חלק מהכסף במסלול מנוהל. בין היתר הסיבה היא חוסר הוודאות בשווקים ו"טוב שיהיה גוף מקצועי שיקבל את ההחלטות עבורם".

אחת הטענות שעולות מדי פעם בקרב מצדדי השקעות מנוהלות היא שקרנות מנוהלות מתמודדות טוב יותר עם משברים מקרנות פאסיביות. התמודדות עם משבר היא ניסוח אחר לתזמון שוק – לדעת מתי לצאת מהשוק (רצוי כמה שיותר בתחילת המשבר) ומתי לחזור אליו בחזרה (רצוי כמה שיותר בסוף המשבר ולפני העליות המחודשות). תזמון השוק הוא בעצם מקרה פרטי של ניסיון להכות את השוק, וכבר ראינו שהרוב המכריע של הקרנות המנוהלות לא מצליחות להכות את השוק, גם בטווח הקצר ועוד יותר בטווח הארוך.

על מה דיברנו בוובינר? כדי למנוע בלבול – מה ההגדרה המדויקת של השקעה אקטיבית והשקעה פאסיבית? כיצד נכון להשוות בין השקעה אקטיבית לפאסיבית? מה פוטנציאל התשואות בכל שיטה? מה הסיכונים בכל שיטה? כיצד מתמודדים עם משברים? מה הסיבות לכך שמשקיעים מסוימים מייצרים תשואה עודפת? האם יש הבדל בין משקיעים מוסדיים לפרטיים והאם משקיע פרטי יכול להשיג תשואה עודפת מול משקיע מוסדי? כמה זמן לימוד ראשוני נדרש כדי להתחיל להשקיע בכל אחת מהשיטות? כמה זמן עבודה צריך להקדיש בשוטף לכל שיטה? מה לגבי עלויות נלוות כמו מיסים ועמלות, וכיצד ניתן למזער אותן? שאלות מהקהל

משקיעים רבים לא מוותרים על הרעיון של להכות את השוק, אבל כן מוותרים על הקרנות המנוהלות שברובן מפגרות אחרי השוק.

בפוסט הזה אני רוצה להתייחס לנקודה עליה נשאלתי פעמים רבות: החשש ממעבר בין השקעות בגלל האפשרות לקיבוע הפסד של השקעות מופסדות. אני מניח שרובכם כבר מכירים את היתרונות הגדולים בהשקעה פאסיבית עצמאית על חשבון מוצר מנוהל כזה או אחר כמו קופ"ג להשקעה, יתרונות שמתבטאים ב: חיסכון ניכר בדמי ניהול ובמיסוי על דיבידנדים. תמהיל השקעה שמותאם לצרכים האישיים, בניגוד למסלול "כללי" גנרי שלא מתאים למרבית האנשים ובפרט שמרני מדי לרובם. השקעה של כל הכסף ללא יתרות מזומנים מיותרות. השגת תשואת השוק באמצעות מעקב אחרי מדדים, לעומת השקעה מנוהלת שאין לנו מושג מה תהיה התשואה בה, ועשויה לפגר משמעותית אחרי המדדים גם בלי קשר לדמי הניהול.

לפני כחודש צוטט בהרחבה בכלי התקשורת הפיננסיים ריאיון שבוצע עם מייקל ברי, מנהל ההשקעות המפורסם שזיהה מבעוד מועד את משבר הסאב-פריים בשנת 2008 והרוויח הון מביצוע שורט על CDOs (מוצרים המאגדים יחד תיק של מס' משכנתאות מלווים שונים). באותו ריאיון, טען ברי, שדמותו הופיעה בסרט (ובספר) "מכונת הכסף" שהבעיה הגדולה בשווקים היא קרנות הסל, אשר מעוותות את מחירי המניות וגורמות לבועה. כאשר משקיע כ"כ חכם ורציני, שלא מרבה להתראיין, טוען טענה כזאת, היא זוכה להדים רבים. לאחר שנתקלתי בנושא במס' דיונים בקבוצות פייסבוק פיננסיות, החלטתי להתייחס לטענות שהעלה ברי, ולהסביר מדוע אני לא חושב שהוא צודק במקרה זה.

לאחר שיחות עם לא מעט יועצים פיננסיים נוכחתי לדעת שההבנה של רבים מהם בהשקעות ותשואה, וכן הבנת הסיכונים והתנודתיות בשוק ומשמעותם, נמוכה באופן מפתיע, והם פועלים לפי איזושהי תבנית גנרית ורחוקה מאופטימלית. לגבי יועצים פנסיוניים/סוכני ביטוח – המצב עוד יותר גרוע, ומהתרשמותי רובם המוחלט מבין טוב בביטוח אבל לא מבין כמעט דבר וחצי דבר בכל הנוגע להשקעות ותשואה.

מה ד"ר רוברט שילר, הכלכלן זוכה פרס נובל ואחד המומחים המובילים בעולם בשוק הדיור, חושב על נדל"ן כהשקעה? שילר בדק ומצא כי לאורך יותר ממאה שנים שוק הדיור בארה"ב כמעט ולא עלה במונחים ריאליים – ראו בגרף (בועת הנדל"ן של שנות ה-2000 בולטת בחריגותה).     שילר מציין כי אנשים חושבים שהם הרוויחו הון כאשר […]

בארה"ב תיק שכולל 60% מניות נחשב שמרני, ותיק שכולל 80% מניות נחשב נורמלי. בארץ לעומת זאת, תיק שכולל מעל 30% מניות כבר נחשב ספקולטיבי. משקיעים רבים נכנסים לסיכונים מיותרים ומקצים חלק ניכר מכספם להשקעה מסוכנת, לעיתים מבלי להבין לעומק את הסיכונים הגלומים בה. דפוס זה של השקעה משול להימור ועלול להמיט אסון.