משקיעים רבים נוקטים בטקטיקה של "לרדוף אחרי הקרנות החמות ביותר", קרנות שעקפו בגדול את המתחרים שלהם, וגם את המדדים. האם זו טקטיקה מוצלחת יותר מהשקעה במדדים? בואו נבדוק.
נתחיל בשתי דוגמאות לקרנות חמות: בארץ ניתן להזכיר את הקרנות של בית ההשקעות מור, בית השקעות קטן שהשיג תשואות חריגות בשנים האחרונות. בארה"ב הדוגמא הבולטת מהשנים האחרונות היא של חברת ההשקעות ARK שמתמקדת בחדשנות, בניהולה של קת'י וודס, הכוכבת העולה של וול סטריט ויקירת המדיה הכלכלית.
קרן הדגל של ARK, קרן החדשנות הכללית שסימולה ARKK הניבה תשואה פנומנלית של 152% ב-2020. ל-ARK יש גם מספר קרנות אחרות בתחומים יותר ספציפיים, והן מכסות בין היתר את התחומים הבאים: רכבים אוטונומיים, רובוטיקה, הגנום האנושי, בינה מלאכותית, ביג דאטה, טכנולוגיית ענן, אבטחת סייבר, בלוקצ'יין, פינטק וחקר החלל. הקרנות של ARK מסעירות את הדמיון כיוון שיש נראטיב מושך מאחוריהן – הן מתמקדות ב-disruptive innovation, "חדשנות משבשת" בעברית, כלומר בחברות שעוסקות בטכנולוגיות פורצות דרך שעשויות להביא למהפיכה של ממש בתחומן.
גם משקיעים פאסיביים שכבר מכירים את העובדה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד, עדיין יכולים להרגיש קנאה ותסכול שהתיק הפאסיבי שלהם פיגר משמעותית מול חבריהם שהשקיעו בקרן מגניבה שעשתה יותר מ-150% בשנה. אז אנחנו כאן כדי לצנן את ההתלהבות (או התסכול, תלוי מאיזה צד מסתכלים), ולהזכיר שלמרות הכיוון החדשני והמעניין של ARK, ובפרט העיסוק בנושאים החמים שמציתים את הדמיון, בחירה בקרנות החמות ביותר היא עפ"י רוב השקעה גרועה ביותר. רוצים לדעת למה? בואו נראה מה קרה בעבר.
קרנות חמות בשנות ה-60 העליזות
בשנות ה-60 האלקטרוניקה התחילה ממש לשנות את העולם ומניות של חברות טכנולוגיה רבות, כמו IBM ו-Texas Instruments טסו לשמיים. היו סיפורים על חברות שרק הכניסו את המילה "סיליקון" לשם שלהם ועלו בעשרות ואף מאות אחוזים. חברת ההשקעות Fidelity השיקה ב-1959 קרן נאמנות של "צמיחה אגרסיבית", אותה הוביל מנהל השקעות בן 29 בשם ג'רלד צאי. ג'רלד הצעיר כונה בעיתונות הכלכלית בשם השני של נדב גדג', גולדן בוי. במשך 7 שנים הוא השיג תשואות מעולות במסגרת הקרן של פידליטי ולאחר מכן החליט לפנות לדרך עצמאית. הוא הקים קרן בשם "מנהטן" ב-1966 וגייס במהירות 247 מיליון דולר של כספי משקיעים, שהיה בזמנו סכום הגיוס הגבוה ביותר לקרן חדשה.
הקרן שלו התחילה טוב עם 39% תשואה בשנה הראשונה שלה, אבל מהר מאוד המגמה השתנתה והיא הפכה לאחת הקרנות הגרועות ביותר בהיסטוריה. ג'רלד ידידינו מכר את הקרן ב-1968 ופרש מהניהול שלה ב-1973, לאחר שהשיגה תשואה שלילית של 70%- מיום הקמתה במשך 8 שנים.
קרנות חמות בבום של שנות ה-90
בשנות ה-90, שנים בהן החל עידן האינטרנט ששינה את העולם, חלה התנפחות בועת הדוט-קום המפורסמת שהתפוצצה בשנת 2000. אחת הקרנות המפורסמות שפעלה בתקופה הזו היא הקרן “Emerging Growth” בניהולו של גארט ואן ווגנר שהוקמה ב-1996. בהתחלה הקרן לא בלטה במיוחד וקצת הזכירה את ARKK בתחילת הדרך. ב-1996 היא הרוויחה 27%, ב-1997 הפסידה 20%, וב-1998 עלתה 8%. לעומת זאת, ב-1999 הקרן השיגה תשואה בלתי נתפסת של 291% ומשכה כספי משקיעים רבים בעיקר בסוף השנה (להזכירכם, בועת הדוט-קום התפוצצה באמצע שנת 2000).
עוד לפני הקמת הקרן שלו, ואן ווגנר נתפס כסופרסטאר כאשר ניהל קרן אחרת שמתמקדת במניות Small Cap Growth, והוא גם חי ועבד בסן פרנסיסקו, המקום בו רבות מחברות האינטרנט החדשות הוקמו. עשו עליו כתבות בטלוויזיה והוא תויג בתור המומחה בעל מגע הזהב שמבין איך החדשנות תשפיע על הכלכלה. סיפור מעניין, שגם הוא מזכיר את ההתייחסות של ARK לחדשנות פורצת דרך.
אחרי שנת 1999 המשוגעת, הקרן של ואן ווגנר הפסידה 21% בשנת 2000, 60% ב-2001 ו-64% נוספים ב-2002, ירידות שהובילו להפסד מצטבר של 89%. הוא המשיך לנהל את הקרן עד תחילת 2008 כדי לנסות לייצר קאמבק, אבל לא הצליח בכך והקרן דשדשה במקום עד שעזב ב-2008.
מה מסביר תשואות פנומנליות?
מה שמשותף לכל הקרנות שהזכרנו היה שהם כיוונו לחידושים טכנולוגיים משמעותיים. כל הקרנות האלה הצליחו לייצר תשואות גבוהות בפרקי זמן קצרים בעיקר בגלל הייפ, אבל לא יכלו להתחמק מהמציאות בנוגע לתמחור נכסים – כמה שחברה מסוימת יכולה להיות מוצלחת, כאשר משלמים תמורתה מחיר גבוה במיוחד, התוצאה תהיה בסופו של דבר ביצועים גרועים של המניה שלה.
אם נסתכל בצורה רחבה יותר, מדד הנאסד"ק 100 הביס את השוק האמריקאי בכמעט 2% בממוצע לשנה מאז שהוקם ב-1999. המדד מכיל חברות חדשניות מאוד מפורסמות שנסחרות ברמות מחירים גבוהות שאנחנו שומעים עליהן כל הזמן – מיקרוסופט, אפל, גוגל, אמאזון, מטה, טסלה, אנבידיה ואחרות.
לשם ההשוואה, מדד MSCI USA Small Cap Value מכיל חברות קטנות שכמעט אף אחד לא שמע עליהן, שמתומחרות ברמות מחירים נמוכות. ולמרות שמדובר בחברות שרחוקות מלהצית את הדמיון, המדד הזה היכה את הנאסד"ק ב-0.6% בממוצע לשנה בין 1999-2020. בהסתכלות ארוכת טווח, מניות ה-small cap value היכו את השוק האמריקאי ביותר מ-3% לשנה, ואת מניות הצמיחה הגדולות ביותר מ-4% לשנה.
תשואות המניות מושגות מרווחים עתידיים ביחס למחיר ששילמנו, לא מבחירה בחברות חדשניות עם הייפ גדול. בשורה התחתונה, לשלם מחיר נמוך תמורת מניה של חברה שהיא רק "בסדר", זה הרבה יותר טוב מלשלם מחיר גבוה מאוד עבור החברה הטובה ביותר בעולם. זה נכון למניות פרטניות, וזה נכון גם לקרנות שמחזיקות בעיקר מניות שמתומחרות ברמות מחירים גבוהות.
ומה לגבי ARK עצמה? אחרי כמה שנים יפות הקרנות של החברה התרסקו, עד שבמצטבר השמידו ערך של 14 מיליארד דולר.
אז מה דעתכם? גם אתם מנסים לתפוס את הקרנות החמות ביותר? שתפו אותנו בתגובות בפוסט בקהילה ⇓
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
