בפוסטים הקודמים ראינו בעיניים את המשמעות האדירה של הריבית-דריבית, והשווינו את התשואות התיאורטיות אל מול הנתונים האמיתיים לפרקי זמן ארוכים. בפוסט הזה אני רוצה לחזור לפרק זמן קצר יותר, ולהסיק מסקנות אופרטיביות בשבילנו כמשקיעים פאסיביים.
אחרי שכבר למדנו שאם משקיעים ל-15 שנה ויותר סיכון התנודתיות מאבד מחשיבותו, והבנו שהריבית-דריבית מגדילה את התשואה בקצב הולך וגובר לאורך זמן, המסקנה המתבקשת היא שבהשקעה לטווח ארוך אין שום היגיון לבחור באפיקים סולידיים, לא מצד הסיכון (שלא קיים לטווח ארוך) ולא מצד התשואה. זה נכון לכל סוג של חיסכון שאנחנו יכולים להגדיר שהוא מיועד לטווח ארוך:
- לחיסכון הפנסיוני שלנו אם נותרו לנו שנים רבות עד הפרישה (כעשור וצפונה).
- לקרן ההשתלמות (שהיא אפיק מצוין לטווח ארוך אפילו שניתן לממש אותה אחרי 6 שנים).
- ואפילו לתיק ההשקעות הפרטי שלנו, אם נייעד את הכספים לטווח ארוך.
כדי להמחיש את הבדלי התשואה, בוא נחזור לגרף של 30 שנה והפעם נשווה בין אפיקי השקעה שונים המניבים תשואות שנתיות שונות: 4%, 6%, 8%, 10% ו-12%.
בגרף אפשר לראות כיצד האפיקים שמניבים 4% ו-6% נראים כמעט לינאריים בהשוואה לאקספוננציאליות המובחנת של האפיקים שמניבים 8% ובמיוחד 10% ו-12%. אפשר גם לראות שככל שעובר הזמן, הפערים רק הולכים ונעשים יותר חדים. כך ניתן להבין גם את המשמעות של דמי ניהול גבוהים וכמה כל אחוז "מסכן" של דמי ניהול פוגע לנו דרסטית בתשואה.
אם נשווה בין האפיקים, אז למרות שמדובר בהבדל של 2% בסה"כ, הפער המצטבר בין 10% ל-8% הוא יותר מ-70%(!), וכך גם הפער בין 12% ל-10%. הנתון האחרון מעודד חשיפה, ואולי אף חשיפת יתר, למדדי מניות קטנות (ולא רק למניות ענק כמו במדד ה-S&P 500 למשל), כי היסטורית הפער בין 12% תשואה ל-10% תשואה הוא בדיוק הפער בין מדדי המניות הקטנות לגדולות. אם נשקיע במדד רחב שכולל גם מניות גדולות וגם קטנות החשיפה שלנו למניות קטנות תישאר קטנה, כיוון שמרבית המדדים קובעים את משקל החברות במדד לפי שווי השוק שלהן, מה שגורם לכך שחברות הענק תופסות את החלק הארי של המדד והנתח של המניות הקטנות הוא נמוך יחסית. לכן יש היגיון בפיצול הרכיב המנייתי של ההשקעה שלנו בין מדדי מניות גדולות למדדי מניות קטנות, במיוחד למי שמתכוון לתת משקל יתר למניות הקטנות ו/או להשקיע בהן במסגרת קרן ההשתלמות.
מניות קטנות בקרן ההשתלמות – למה ומדוע?
כיוון שקרן השתלמות הוא אפיק פטור ממס, כדי להפיק ממנו את המיטב כדאי:
- לא לפדות אותו לעולם, אפילו לא אחרי הפרישה (ואם לא לעולם – אז לדחות משיכה כמה שרק אפשר).
- להשקיע במסלול 100% מנייתי, כדי למקסם את התשואה הפטורה ממס.
הסיבה לסעיף הראשון היא שאם נמשוך כספים מקרן ההשתלמות הם אמנם יהיו פטורים ממס, אבל אנחנו נפסיד תשואה פוטנציאלית (ופטורה ממס) עתידית. לכן עדיף לדחות את המשיכה כמה שרק אפשר ולנצל כל מקור תקציבי אחר לפני שחושבים בכלל לגעת בקרן ההשתלמות. הסיבה לסעיף השני היא שאם אנחנו מייעדים את הכסף לטווח ארוך (ואולי אפילו "לנצח") אז אין לנו חשש מתנודתיות ונרצה למקסם תשואות – מה שאומר שנעדיף להשקיע במניות בקרן ההשתלמות, ואת האפיק הסולידי של החיסכון שלנו להשקיע בתיק הפרטי.
אחרי שהבנו את העיקרון להפרדה בין כסף מנייתי בקרן ההשתלמות לכסף סולידי בתיק הפרטי, נוכל לקחת את זה צעד אחד קדימה. אם אנחנו יודעים שההשקעה בקרן השתלמות היא לטווח ארוך מאוד, יש היגיון להגדיל בה את התנודתיות ואת התשואות, כדי למקסם את הטבת המס (כי אם מייצרים יותר תשואה, שתהיה פטורה ממס, מגדילים בעקיפין את הטבת המס). את זה נוכל לעשות באמצעות מדדי מניות של חברות קטנות – ולכן נעדיף לשים מדדי מניות גדולות בתיק הפרטי ומדדי מניות קטנות בקרן ההשתלמות.
איך עושים את זה? כיוון שהיום לא קיים מסלול "מחקה מדדי מניות קטנות" בקרנות ההשתלמות, הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות מסלול בניהול אישי – IRA. עוד על כך בהמשך.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
