בפוסטים קודמים ראינו מה טווח התשואות האפשרי להשקעה במדדי מניות בפרקי זמן שונים, ומה הסבירות להשיג תשואה חיובית או שלילית בפרקי זמן שונים. בין היתר, אם נתמקד בתרחישים הגרועים ביותר, ראינו שיש סבירות של כ-11% להשיג תשואה שלילית בהשקעה למשך 5 שנים וסבירות של כ-5% להשיג תשואה שלילית בהשקעה לעשור, וכן ראינו שבתרחיש הגרוע ביותר, כאשר נכנסנו להשקעה רגע לפני משבר ממושך, לקח לנו משהו כמו 12-14 שנים עד שההשקעה שלנו תחזור לערכה ההתחלתי (עם התחשבות באינפלציה). אבל יש שני נתונים מאוד מעודדים בקשר לאותם תרחישים גרועים – הם מאוד נדירים (כפי שראינו), והם גם מתייחסים להשקעת סכום חד פעמי בלבד (בתזמון גרוע), מה שלא רלוונטי למרבית האנשים.
התרחיש הרלוונטי למרבית האנשים הוא תרחיש של השקעה במנות, או שילוב של השקעת סכום חד פעמי עם השקעה במנות. איפה אנחנו רואים השקעה במנות? הן בהשקעות/הפקדות "אוטומטיות" והן בהשקעה עצמאית:
- המעסיק מפקיד כספים לשוק כל חודש באמצעות החיסכון הפנסיוני שלנו.
- המעסיק מפקיד כספים לשוק כל חודש באמצעות קרן ההשתלמות שלנו.
- משקיעים פאסיביים (ולא רק) מסגלים שגרה של השקעת החסכונות הפרטיים שהם חוסכים כל חודש מהנטו שלהם בתיק ההשקעות שלהם.
- עצמאים ובעלי עסקים עושים את אותו הדבר גם עבור הכספים בעסק שבבעלותם.
איך השקעה במנות עוזרת בעת משברים?
השקעה במנות יוצרת מיצוע על ציר הזמן, ע"י קניה ברמות מחיר שונות על הגרף. ראינו בפוסטים הקודמים שככל שמשך זמן ההשקעה ארוך יותר כך ההבדל בין התרחישים הטובים לגרועים הולך ומצטמצם, ונוצרת התכנסות לכיוון ממוצע התשואה הרב-שנתי. השקעה במנות מאיצה את תהליך ההתכנסות לממוצע וגורמת לנו להגיע אליו מהר יותר. למה זה קורה? כי כאשר משקיעים בנקודה אחת ספציפית, יכול להיות טווח רחב של תשואות אפשריות בשנים העוקבות, אבל אם פורסים את ההשקעה למנות על פני תקופה ארוכה יותר, משיגים נקודת כניסה ברמות מחירים שונות, ובכך אנו מתקרבים לממוצע.
כאשר אנחנו מדברים על נקודת כניסה גרועות לשוק, מדובר על נקודת כניסה בזמן שוק יורד. כאשר אנחנו משקיעים במנות לאורך התקופה, זה אומר שנכניס כספים גם תוך כדי הירידות וגם תוך כדי העליות שאחרי התחתית. בפרט, זה מבטיח שנכניס כספים לשוק סביב התחתית (בלי לדעת מראש איפה התחתית!), והכספים שנכניס בסמיכות לתחתית ישיגו תשואה גבוהה מהממוצע, מה שיאזן, לפחות חלקית, את הירידות של הכספים שהכנסנו בהתחלה, לפני המשבר.
הגרף מטה, מתוך מחקר של מורנינגסטאר, מראה את ההבדל בין השקעה של $100,000 בבת אחת לפני משבר הדוט-קום בשנת 2000, לבין פריסה של אותו סכום על פני 10 שנים. להזכירכם, מדובר באחת מ-4 נק' הכניסה הכי גרועות בהיסטוריה כולה. בגרף מוצגת האבחנה בין הקו המודגש, המסמל השקעה של כל הסכום בבת אחת (LSI = Lump Sum Investment) לבין הקו החלש המסמן השקעה במנות (DCA = Dollar Cost Averaging). האבחנה ניתנת גם להשקעה ב-S&P 500 בלבד (אדום מודגש מול וורוד) וגם לתיק של 60% מניות ו-40% אג"חים (כחול מודגש מול תכלת).
כפי שניתן לראות, להשקעה החד פעמית במניות לקח כ-7 שנים להתאושש (בעצם אם מתחשבים באינפלציה ההשקעה חזרה לנקודת ההתחלה באמצע שנת 2007, רק כדי לחטוף ירידה נוספת ולהתאושש אחרי 12.5 שנים). לעומת זאת, ההתאוששות מהשקעה במנות היתה מהירה מאוד – הירידה היתה קלה ולקח לה 4 שנים בלבד להתאושש. גם אחרי הירידות של 2007-2008, בסוף 2009 ההשקעה במנות כבר חזרה לתשואה חיובית.
אז במידה ויש לנו סכום גדול להשקעה – האם זה אומר שעלינו להשקיע אותו במנות במקום בבת אחת? זה לא מה שאני אומר ונדון על כך בפוסט הבא. מה שאני כן אומר, זה שאם ניקח בחשבון שבנוסף לכסף שהשקענו בהתחלה אנחנו מכניסים עוד כסף לשוק באופן עקבי, כל הנתונים שראינו בעבר ישתפרו: הסבירות להשיג תשואה שלילית תהיה נמוכה מ-11% בהשקעה ל-5 שנים ונמוכה מ-5% בהשקעה לעשור, ומשך הזמן להתאוששות מהתרחיש הגרוע ביותר יהיה נמוך משמעותית מ-12-14 שנה.
כבר הבנו שהשקעה במדדי מניות מתאימה מאוד, והיא גם ההשקעה הטובה ביותר, לטווח הארוך. כמו כן ראינו שהשקעה במדדי מניות יכולה להתאים גם לטווח הבינוני של 5-10 שנים, תוך סיכון מסוים (ונמוך יחסית). השקעה במנות משפרת את המצב, ומקובל לומר שבהשקעה במנות, גם השקעה של 7-8 שנים נחשבת בטוחה מאוד, כלומר השקעה במנות במדדי מנות מתאימה מאוד גם לטווח הבינוני ולא רק לטווח הארוך.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
