הכתבה המצוינת של אוריאל שכטר בדה-מרקר, שאליה התראיינתי, עוסקת בחששות של רבים מההייטקיסטים לגבי עתידם בהיי-טק.
לא משנה אם מדובר באלה שהיו חלק מגלי הפיטורים האחרונים, או באלה שלא פוטרו אבל כן חוששים להיות מפוטרים בשנים הקרובות, אין ספק שהחששות אמיתיים.
מה ששונה הפעם, זה שלחשש מפיטורים מתלווה חשש גדול יותר של רבים מההייטקיסטים שלא ימצאו בכלל עבודה חדשה בתחום, ובעצם ייפלטו מהתעשייה.
ואחרי שמנהל חטיבת ה-AI של מיקרוסופט טען לפני כחודשיים שכמעט כל עבודה משרדית תוחלף ב-AI תוך שנה וחצי, כנראה שהחששות מוצדקים במידה מסוימת, לא רק בקרב הייטקיסטים.
אז איך מתמודדים?
כיוון ברור מאליו הוא כמובן ללמוד ולהתמקצע בשימוש בכלי AI כדי לקבל יתרון בתחום ולהישאר רלוונטיים. הרי תמיד יידרשו עובדים כדי להפעיל את הכלים, אפילו בעידן הסוכנים האוטונומיים.
אבל לא על זה אני רוצה להתעכב, אלא דווקא על ההיערכות הפיננסית לאפשרות של היפלטות מההיי-טק.
אחת האפשרויות להתמודדות פיננסית היא לצמצם הוצאות. בפוסט ויראלי בקבוצת צרות בהייטק, שהוזכר בכתבה בדה-מרקר, כותב הפוסט תיאר איך הוא ומשפחתו ויתרו על אחד הרכבים, קיצצו חופשות, והפסיקו לגמרי לרכוש מותרות אלא רק מוצרי בסיס.
הפוסט יצר דיון ער – רבים טענו שהוא מגזים, ואחרים הסכימו שזה דווקא הגיוני "לוותר על ג'יפים, טסלות, חופשות סקי וגן מונטסורי" בתקופה של אי וודאות תעסוקתית.
האמת היא כנראה איפשהו באמצע – מצד אחד כנראה שלא צריך ממש "להתכלב", כי תכלס גם מי שלא עובדים בהייטק לרוב לא מוותרים לגמרי על חופשות ולא קונים רק מוצרי בסיס בלי מותרות בכלל.
ומצד שני זה בהחלט חשוב מאוד לא להוציא כל שקל שמכניסים, ולסגל הרגל בריא של חיסכון והשקעה.
זה נכון תמיד, וזה נכון שבעתיים בעידן של חוסר וודאות תעסוקתית.
ואולי אין באמת ממה לחשוש מבחינה פיננסית?
להרבה הייטקיסטים, לא הכי צעירים אבל גם לא ממש מבוגרים, יש גם הכנסה גבוהה וגם הון משמעותי שצברו: חוץ מפנסיות והשתלמות יש לרבים מהם תיקי ניירות ערך, לפעמים גם קופות גמל להשקעה רחמנא ליצלן וכן מניות RSU מהעבודה.
אם יפוטרו ויתקשו למצוא עבודה, וזה נפוץ למדי בהייטק עוד לפני עידן ה-AI, כשרבים נפלטים מהתחום עוד לפני גיל 50, ההון יישאר אבל ההכנסה תיעלם.
אבל רבים מהם בכלל לא מודעים לכך שהם מאוד קרובים לעצמאות פיננסית, כלומר למצב שבו יוכלו לפרוש לגמרי מעבודה ולחיות מתשואת החסכונות שצברו. חלק אפילו כבר הגיעו לשם ואין להם מושג!
כך קרה למשל לאמא שלי זכרה לברכה, שסבלה מבעיות רפואיות וחששה מאובדן העבודה, עד שגיליתי שהיא יכלה לפרוש באופן יזום מעבודתה. עבור אמא שלי הגילוי הזה ככל הנראה היה מאוחר מדי, אבל התובנות שקיבלתי מהתהליך שעברתי איתה יצרו אצלי את השליחות להקנות לאנשים את השקט הנפשי הפיננסי שהם זקוקים לו.
וגם אם לא מדובר על פרישה מלאה – יש מגוון אפשרויות אחרות, כמו לעשות הסבה מקצועית (רבים מדברים על הסבה להוראה), שתגרור אמנם הקטנה של המשכורת, אבל ניתן לשלב יחד עם המשכורת גם הכנסה מההון. או מצב שבו אחד מבני הזוג ממשיך לעבוד והשני פורש, ועוד.
איך מייצרים הכנסה מההון?
התפיסה הרווחת היא שמישהו צריך לשלם לנו כדי שנקבל הכנסה – למשל פנסיה (שזמינה רק מגיל 60 ולא למפוטרים צעירים יותר), שכר דירה מנדל"ן, תיק מניות דיבידנד וכו'.
אבל התפיסה הזאת שגויה לחלוטין, ואף אחד לא חייב לשלם לנו כדי שנייצר הכנסה יציבה!
בפרט, ממש לא חייבים להחזיק נדל"ן או מניות דיבידנד כדי לייצר הכנסה.
זה חשוב במיוחד כי דיבידנדים הם חסרי משמעות לחלוטין ומאוד לא יעילים מבחינה מיסויית, וכך גם הכנסות גבוהות מנדל"ן.
הפתרון הוא להשקיע את הכסף לאורך השנים בקרנות סל זולות ויעילות, שצוברות את הדיבידנדים/ריביות ולא מחלקות אותם. זה נכון גם לאורך שנות העבודה אבל גם לתקופה שאחרי הפרישה! כמובן שלא כל התיק חייב להיות מנייתי, ובמיוחד לקראת הפרישה ניתן לשלב גם אפיקים סולידיים יותר (למשל אג"חים), שגם אותם ניתן לשלב באמצעות קרנות סל זולות.
ואם הקרנות צוברות דיבידנדים/ריביות – איך מייצרים הכנסה? ע"י משיכות מהתיק לפי שיעור המשיכה הבטוח. שיעור המשיכה צריך להיות בין 3-4% מההון בעת הפרישה לכל היותר: מחשבים כמה זה 3% או 4% מההון שיש לנו בפרישה, מקבלים סכום מספרי, ואז מושכים את אותו סכום כל שנה, עם התאמה לאינפלציה. אפשר כמובן למשוך כל חודש 1/12 מהסכום השנתי.
כפי שהתגלה במחקר טריניטי המפורסם, במשיכות לפי שיעור משיכה של 4% התיק שורד 30 שנה ב-95% מהמקרים, מה שהופך את שיעור המשיכה הזה למתאים לפרישה "סטנדרטית" בגיל +60.
מי שמכוון לפרישה מוקדמת, מתוכננת או כפויה, צריך לכוון לשיעור משיכה נמוך יותר של 3%, שלפי המחקרים שורד גם 50 ואפילו 60 שנה ב-100% מהמקרים. ברוב הגדול של המקרים שווי התיק גם גדל משמעותית למרות המשיכות.
ומה עם הפנסיה? ו-RSUs?
גם הפנסיה ומניות ה-RSU הם חלק מההון הכולל שלנו כמובן, אבל יש להם מגבלות ומאפיינים ייחודיים שחשוב להתייחס אליהם בתכנון הפרישה המוקדמת.
הפנסיה נזילה רק מגיל 60, וניתן לקבל אותה רק כקצבה, ולא למשוך ממנה כספים לפי שיעור המשיכה הבטוח. הפנסיה המקיפה כוללת גם רכיב של הבטחת תשואה שזה נהדר למתקרבים לפרישה.
ב-RSUs קיים טרייד-אוף בין תשלום מס גבוה אם מממשים אותם לאורך שנות העבודה, לעומת מיסוי נמוך יותר במכירות קטנות כל חודש בפרישה. אבל מנגד, להחזיק מניה ספציפית לאורך שנים רבות מעמיד אותנו בפני הסיכון הגבוה של אחזקת מניה ספציפית.
תכנון פרישה בכלל, ופרישה מוקדמת בפרט, זה ממש תחום המומחיות שלנו, ואנחנו נכנסים לעומקם של הדברים.
רבים מהלקוחות שלנו בוחרים לשלב כחלק מהתכנון הפיננסי גם תכנון מפורט לפרישה מוקדמת, בו אנו מסייעים להם לבנות תכנית פעולה אופטימלית, שתדאג קודם כל לרמת החיים הרצויה להם בפרישה, תהיה חסינה למשברים ממושכים, תמקסם את התשואה והגדלת ההון במקביל לשמירה על רמת החיים, תמזער את חבות המס, ותתכנן נכון גם ירושה והעברה בין דורית.
במסגרת תכנון הפרישה נסתכל על תקופות שונות על ציר הזמן לאחר הפרישה, נתכנן מאילו אפיקים כדאי לייצר הכנסה בכל תקופה, נבחן מתי כדאי לקחת קצבה ומאיזה חלק בצבירה הפנסיונית (חלק ממנה ניתן להשאיר לירושה פטורה ממס), ונוודא כי התכנית איתנה ושורדת תרחישי קיצון והנחות לחומרה.
אז איך אתם נערכים מבחינה פיננסית לעידן ה-AI, והאם עצמאות פיננסית הוא יעד שהצבתם לעצמכם?
שתפו אותנו בתגובות בפוסט בקהילה ⇓
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
