בפוסט הזה אני רוצה להתייחס לנקודה עליה נשאלתי פעמים רבות: החשש ממעבר בין השקעות בגלל האפשרות לקיבוע הפסד של השקעות מופסדות.
אני מניח שרובכם כבר מכירים את היתרונות הגדולים בהשקעה פאסיבית עצמאית על חשבון מוצר מנוהל כזה או אחר כמו קופ"ג להשקעה, יתרונות שמתבטאים ב:
- חיסכון ניכר בדמי ניהול ובמיסוי על דיבידנדים.
- תמהיל השקעה שמותאם לצרכים האישיים, בניגוד למסלול "כללי" גנרי שלא מתאים למרבית האנשים ובפרט שמרני מדי לרובם.
- השקעה של כל הכסף ללא יתרות מזומנים מיותרות.
- השגת תשואת השוק באמצעות מעקב אחרי מדדים, לעומת השקעה מנוהלת שאין לנו מושג מה תהיה התשואה בה, ועשויה לפגר משמעותית אחרי המדדים גם בלי קשר לדמי הניהול.
כל אלה ביחד מסתכמים לפער משמעותי בהפרש התשואות, שמתורגם לפער כספי עצום לטווח הארוך.
אז אחרי שמבינים את היתרונות בהשקעה פאסיבית עצמאית, מי שרוצה לקחת אחריות על עתידו הפיננסי ולהשקיע ביעילות את החסכונות שלו, צריך/ה לבצע את הפעולות הבאות:
- לפדות את פוליסות החיסכון, קופות הגמל להשקעה, והחשבונות המנוהלים.
- למכור קרנות מנוהלות, קרנות סקטוריאליות, קרנות סל ישראליות יקרות, ומניות ספציפיות.
- להעביר את הכסף לחשבון למסחר עצמאי עם עמלות זולות במיוחד.
- לתכנן את הקצאת הנכסים בין הפלח המנייתי לפלח הסולידי של התיק, בהתאם לצרכים.
- לקנות בחשבון המסחר קרנות סל איריות עבור הפלח המנייתי של התיק, שתהיינה הרבה יותר יעילות, רווחיות ומפוזרות מכל החלופות שהזכרתי, וקרנות אג"ח או חלופה אחרת עבור הפלח הסולידי.
- לנייד את החיסכון הפנסיוני לקרן פנסיה זולה במסלול מחקה מדד ואת קרנות ההשתלמות לניהול אישי ב-IRA. מתקדמים יוכלו לנייד גם את החיסכון הפנסיוני ל-IRA.
מה הדילמה במעבר להשקעה פאסיבית עצמאית?
משקיעים עם השקעות מופסדות עשויים לחשוש לבצע את תהליך המעבר שתכננו כדי לא "לקבע הפסד" בהשקעות הנוכחיות שלהם, ומעדיפים לחכות להתאוששות ורק אז לבצע את המעבר.
מבחינה פסיכולוגית אנחנו כמובן מעדיפים להימנע ממימוש בהפסד, כי זה מרגיש כמו לזרוק כסף לפח/לאסלה. אבל בעצם אין במעבר הזה שום קיבוע של הפסד!
קיבוע הפסד אפשרי באחת משתי דרכים:
- מכירת התיק או חלקו לאחר ירידות משמעותיות כדי לנצל את הכסף לצריכה ולא להשקעה אחרת.
- מכירת התיק או חלקו לאחר ירידות מתוך ניסיון "לתזמן את השוק" כלומר מתוך שאיפה להימנע מירידות נוספות, אחזקת הכסף במזומן או באפיק חסר סיכון, וחזרה לשוק אחרי התאוששות. מהלך שככל הנראה נידון לכישלון ורק מקבע את ההפסד.
איפה אין קיבוע הפסד?
כאשר הכסף ממשיך להיות מושקע ופשוט עובר מהשקעה אחת להשקעה אחרת, יעילה יותר.
בואו ניקח דוגמא של משקיעה בשם דנה שמחזיקה בקופ"ג להשקעה במסלול מנייתי, שכרגע מצויה בהפסד. דנה תכננה לעבור לחשבון מסחר עצמאי שלא גובה דמי ניהול, ולרכוש בו קרן סל אירית בפיזור גלובלי. המשמעות של מהלך כזה אומר חיסכון בעלויות ותשואה עודפת של כ-2% בממוצע לשנה!
במידה ודנה היתה נשארת עם ההשקעה המקורית שלה, הפחות יעילה, רק כדי לא לקבע הפסד, היא היתה מפסידה את התשואה העודפת שיכלה להשיג באמצעות ההשקעה היעילה יותר, והיתה מאריכה את משך הזמן להתאוששות. הרי אם היתה עוברת להשקעה היעילה יותר לפני ההפסד, היא לא היתה בדילמה כזו, אז מדוע שתהיה דילמה גם לאחר הירידות?
חשוב להדגיש כי אין כאן כוונה שבהשקעה היעילה יותר בהכרח תושג תשואה חיובית בתקופה הקרובה. בהשקעות בשוק ההון (ובכלל) תמיד יש תנודתיות, כאשר אפיקים תנודתיים יותר הם יותר רווחיים, ואפיקים תנודתיים פחות הם גם רווחיים פחות. כל מה שזה אומר זה שההשקעה היעילה יותר צפויה להשיג תשואה יותר טובה מההשקעה הפחות יעילה. בתקופות של משבר כולם יחטפו אבל ההשקעה הזולה והיעילה תחטוף פחות, ובתקופות של גאות (שזה רוב הזמן בשוק ההון) כולם יעלו, אבל ההשקעה הזולה והיעילה תעלה יותר.
אז המסקנה המתבקשת היא שאין היגיון בהמתנה להתאוששות בהשקעה פחות יעילה וכדאי לעבור להשקעה יעילה יותר בהקדם, אפילו אם ההשקעה הנוכחית מצויה בהפסד.
רגע, אבל מה עם שינוי בחשיפה המנייתית?
כאשר עוברים מהשקעה אחת לאחרת ייתכן ונבצע שינוי בשיעור החשיפה המנייתית. פה יש כמה אפשרויות שונות שאני רוצה לנתח:
- הישארות באותה חשיפה מנייתית: התחלנו בתמהיל מסוים בהשקעה המנוהלת ואנחנו רוצים לשמור על אותו תמהיל בהשקעה פאסיבית עצמאית (למשל מסלול מנייתי יוחלף בקרנות סל עוקבות מדדי מניות, או מסלול כללי שמחזיק 40% מניות יוחלף ב-40% קרן סל מנייתית ו-60% קרן אג"חית). במקרה זה ניתן לנייד באופן מיידי ללא קשר למצב בשווקים, גם אם התיק מופסד.
- הגדלת חשיפה מנייתית: רבים מהמשקיעים, אחרי תכנון מושכל של התיק בהתאם למטרותיהם, מגיעים למסקנה שעליהם להגדיל את החשיפה המנייתית בתיק. במיוחד כאלה שפחות הבינו בעבר והשקיעו במסלול כללי כי זה מה שהמליצו להם. במקרה זה, אין כל בעיה להמיר את המרכיב המנייתי בתיק להשקעה מנייתית יעילה וזולה יותר, אך עשויה לצוץ דילמה לגבי המרכיב הסולידי אם הוא מצוי בהפסד. אבל מי שכבר החליט על הגדלת החשיפה המנייתית מתוך רצון לייצר תשואה עודפת לטווח הארוך, האם זה בכלל חשוב שהמרכיב הסולידי יתאושש קודם מהירידות שלו ורק אח"כ נסיט אותו או את חלקו למניות? אני לא רואה בכך טעם.
- הקטנת חשיפה מנייתית: ייתכן וחלק מהמשקיעים יבינו, לאחר לימוד ותכנון תכנית מותאמת אישית, שהחשיפה המנייתית שלהם היתה גבוהה מדי לצרכיהם ויחליטו דווקא להקטין אותה. אם התיק מופסד סביר שדווקא המרכיב המנייתי הוא זה שירד משמעותית. לכן במקרה זה, אם הדבר אפשרי והם לא זקוקים לכסף בטווח הזמן הקרוב, יש יתרון בהמתנה עם הקטנת החשיפה המנייתית, כי הקטנת חשיפה מנייתית אחרי ירידות היא בדיוק התרחיש של קיבוע ההפסד. למשל, אחד ה-best practices בנוגע לחיסכון הפנסיוני אומר להתחיל להקטין את החשיפה המנייתית כעשור לפני גיל הפרישה, למשל בגיל 55-57 לגברים. אז נניח שהיינו בחשיפה מנייתית גבוהה לאורך השנים כדי למקסם תשואות ובגיל 55 החלטנו להתחיל לצמצם אותה ולהחזיק יותר אג"חים. אבל בדיוק בגיל 55 הגיע משבר והשווקים ירדו בחדות. מה כדאי לעשות במקרה זה? להישאר בחשיפה מנייתית גבוהה כמובן! המשברים החמורים ביותר בהיסטוריה התאוששו תוך כ-12-14 שנה, ובמרבית המקרים תוך זמן קצר הרבה יותר. אז בתרחיש הגרוע ביותר נישאר בחשיפה מנייתית גבוהה עד הפרישה לגמלאות, והתיק יחזור פחות או יותר לנקודה בה היה לפני המשבר (בעצם הוא יגדל כי יש הפקדות נוספות בשנים האלה). בתרחישים יותר סבירים ופחות גרועים, התיק יחזור מהר יותר לאותה נקודה, ואז נוכל להתחיל בצמצום החשיפה המנייתית מבלי לקבע את ההפסד.
אז מה אתם חושבים? האם כדאי להמתין עם מעבר להשקעה פאסיבית עצמאית במקרה של הפסד, או שאין טעם לחכות? שתפו אותנו בתגובות בפוסט שבקהילה ⇓
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
