בחודש אוקטובר פרסם משרד האוצר הצעת חוק בנוגע למיסוי רווחים "כלואים" בחברות, ופרטי ההצעה נידונים בסדרת דיונים בוועדת הכספים של הכנסת. מדובר בהצעת חוק שלמיטב ידיעתי היא חסרת תקדים בעולם המערבי, משנה באופן מהותי את מבנה המיסוי של חברות בישראל, ועלולה לייצר נזקים ארוכי טווח.
בפוסט הזה אתאר את הצעת החוק ואת הפעילות שלי בנושא – מגיבוש הצעה חלופית, השתתפות בדיון בוועדת הכספים של הכנסת, ושיח מול אנשי המקצוע באוצר, נציגי המגזר העסקי וחברי הכנסת. מנסים לשנות.
רקע לגבי הצעת החוק והבעייתיות שלה
בתזכיר החוק צוין כי:
"בישראל, כפי שמקובל במדינות רבות בעולם, משטר המס החל על חברות הוא דו-שלבי. תחת משטר זה, בשלב הראשון נגבה מס חברות (23% לרוב) על רווחים המופקים באותה שנה, ובשלב השני, כאשר בעלי החברה מחליטים למשוך את הרווחים מהחברה ואל היחיד כדיבידנד, נגבה מס דיבידנד ממקבלי הדיבידנד. שיעור המס החל על דיבידנד שמקבלים בעלי המניות המהותיים הוא בגובה 30%, ושיעור המס החל על דיבידנד שמקבלים בעלי המניות האחרים הוא 25%. כך, בשכלול שני השלבים – מס החברות והמס על הדיבידנד לבעל מניות מהותי – שיעור המס המוטל על ההכנסה עומד על כ-46%".
תזכיר החוק מגדיר הטלת מס שיחול על חברות שצברו חסכונות בשיעור של 2% לשנה משווי נכסיהם, וכן מחייב דה-פקטו חברות בעלות שיעור רווחיות הגבוה מ-25% לחלק את רווחיהן כדיבידנדים, ע"י חיוב במס שולי של הרווחים מעל אותו שיעור רווחיות של 25% אם לא חולקו.
בכך מבקש האוצר לשנות את משטר המס הדו-שלבי, באופן שמבטל אותו כמעט לחלוטין לחלק מהחברות, ומטיל מס שהוא בבחינת "מס רכוש". למיטב ידיעתי, וכפי ששמעתי מהמשנה לכלכלן הראשי לאוצר ומנשיא לשכת יועצי המס, לא קיימת אף מדינה מפותחת שמתערבת במידה כזו במשטר המס הדו-שלבי.
גם המינוח "רווחים כלואים" (שבינתיים השתנה ל"רווחים לא מחולקים") הוא בעייתי בעיניי. מה, הרווחים האלה בשבי (סליחה על הקונוטציה)? איפה בדיוק הם "כלואים"?
הם בבעלות חברות לגיטימיות שהוקמו כחוק, שמכניסות מיסים למדינה, מעסיקות עובדים ומניעות את המשק. הרווחים האלה הם של החברות, ולא של המדינה, הם לא "כלואים" בשום מקום. אולי גם רווחים על הנייר של תיקי השקעות שלא מומשו הם "רווחים כלואים"?
מטרת ההצעה היא למנוע מחברות שעיקר ההכנסה שלהם מגיעה מיגיעה אישית של בעלי המניות המהותיים (למשל בעל מניות יחיד או מספר קטן של בעלי מניות), להישאר חברות במתכונת המס הנוכחית. מדובר למשל ברופאים בעלי קליניקה פרטית שפתחו חברה, חברות לפיתוח תוכנה, חברות לייעוץ טכנולוגי, חברות שיווק דיגיטלי, משרדי עורכי דין, משרדי ראיית חשבון, סטודיו לעיצוב, יוצרי תוכן, ועוד.
לתפיסת האוצר לא מדובר ב"חברות עסקיות" אמיתיות, אלא בחברות שהן בבחינת "עצמאי בתחפושת".
נזכיר שהחוק כבר מטפל היום במה שמכונה "שכיר בתחפושת" – באמצעות ההגדרה של חברת ארנק. חברת ארנק מוגדרת ככזאת שמרבית הכנסותיה (מעל 70%) מגיעות מלקוח בודד, כך שבפועל בעל החברה הוא כמו שכיר של החברה או פרילנסר שנותן לה שירות. החוק מגדיר שההכנסות של חברת ארנק ימוסו במס שולי של בעל השליטה.
אבל האוצר טוען שההגדרה הנוכחית לא מספיקה, ובעלי חברות שנותנים שירות ללקוחות מרובים הם לא "חברות אמיתיות", אלא "עצמאי בתחפושת", ויש למסות גם אותם במס שולי.
אני חושב שהאוצר לא צריך להיכנס להגדרות כאלה ולקבוע מי היא "חברה עסקית אמיתית" ומי לא. לכל אדם בכל מדינה מפותחת ישנה אפשרות להקים חברה בע"מ ושהכנסות החברה ימוסו במס חברות, אלא אם מדובר בחברת ארנק – לפי ההגדרה הקיימת בחוק.
האם חברה של אדם יחיד ללא עובדים שנותן שירותים ללקוחות רבים היא לא "חברה אמיתית"? מי קבע?
וגם אם נקבל את הטענה שחברה של אדם יחיד ללא עובדים צריכה להיחשב כעוסק מורשה שצריך להיות ממוסה במס שולי (אני לא מקבל אותה, אבל לצורך הדיון) – האם חברה עם 10 עובדים היא לא חברה עסקית אמיתית? או חברה של 5 עובדים? או אפילו שניים-שלושה עובדים?
הצעת החוק גם מפלה בין חברות בכמה היבטים:
- היא מבחינה בין חברות ציבוריות לפרטיות: החברות הציבוריות מוחרגות אך החברות הפרטיות נפגעות.
- היא מבחינה בין חברות יעילות ללא יעילות. חברות בעלות שיעור רווחיות גבוה יחסית (מעל 25% ממחזור ההכנסות שלהן מהווה רווח) – תהיינה חייבות לחלק את הרווחים שמעל שיעור רווחיות של 25% (ולהגיע למיסוי כולל של 50%), אבל חברות פחות יעילות עם שיעור רווחיות נמוך יותר תהיינה פטורות מחלוקה.
- היא מבחינה בין חברות גדולות לקטנות: לאחר דין ודברים מול נציגי המגזר העסקי, חברות גדולות עם מחזורים מעל 30 מיליון ₪ יזכו להסדר מקל שיחייב אותן לחלק רק 5-8% מרווחיהן.
- היא מפלה בין ענפים שונים: ייתכן ויכנסו סעיפים מקלים על חברות מענפים שונים – למשל קבלנים.
אני לא משפטן, אבל אני בכלל לא בטוח שהצעת החוק המפלה הזאת בכלל עומדת במבחן בג"ץ.
מטרת הצעת החוק וההשפעה על התקציב
מטרת הצעת החוק היא לייצר כמובן הכנסות נוספות למדינה, בסדר גודל של 10 מיליארד שקלים, כדי להתמודד עם הגירעון בעקבות המלחמה.
אבל הבעיה הגדולה לטעמי היא שמדובר בשינוי פרמננטי, בעל השלכות משמעותיות לפגיעה במשק לטווח הארוך, בניגוד למקובל במדינות המפותחות, וזאת בעיקר בשל גירעון זמני הנובע מצרכי המלחמה.
למלחמה יש שתי השלכות על תקציב המדינה:
- גידול משמעותי בגירעון כתוצאה מהלחימה העצימה, שבינתיים הסתיימה בפועל. גידול זה מצריך הכנסה משמעותית מגביית מיסים בטווח הקצר, במטרה לצמצם את הגירעון.
- גידול מתון אך פרמננטי בהוצאות הביטחון בשנים הבאות. גידול זה מצריך הגדלה מסוימת אך מתונה יותר בהכנסות ממיסים בשנים הבאות.
בעיניי ראוי היה לשקול הצעה חלופית שתואמת את צרכי המדינה, שמצד אחד מאפשרת הגדלה משמעותית של הכנסות המדינה ממיסוי חברות בטווח הקצר, יחד עם גידול מתון יותר ממיסוי חברות בשנים הבאות.
החשש המרכזי מהצעת החוק
גם אם הצעת החוק תביא לגידול בהכנסות לטווח הקצר, היא עלולה לפגוע בהכנסות המדינה לטווח הארוך, בעיקר בגלל חשש להגירה של יזמים ובעלי עסקים רבים.
הצעת החוק מכוונת לבעלי חברות שרבים מהם יכולים להעתיק את מקום מגוריהם לחו"ל, אפילו אם מרבית לקוחותיהם הם ישראלים. למשל: רופאים מומחים בעלי קליניקה פרטית (שנדרשים במדינות רבות בעולם), מהנדסי תוכנה ויזמי אינטרנט שנותנים שירותים לכל העולם, יועצים טכנולוגיים, יועצים עסקיים, יועצים פיננסיים, אנשי שיווק, יוצרי תוכן, מעצבים, בוני אתרים, ועוד.
מיסוי גבוה פרמננטי יעודד הגירה החוצה מישראל של אותם בעלי חברות למדינות בהן יש הפרדה ברורה במיסוי הדו-שלבי. במדינות רבות מס החברות והמיסוי הכולל גם נמוכים יותר בהשוואה לישראל.
במידה והצעת החוק תאושר, אפילו אם לא יתרחש "גל גדול" ומיידי של ירידה מהארץ, הפגיעה המתמשכת בבעלי החברות הינה בעלת פוטנציאל לזרם הולך ומתגבר של ירידה, ולפגיעה משמעותית במשק לטווח הארוך.
ב-2023-2024 כבר החלה מגמה מדאיגה של ירידה מהארץ (כתוצאה מהחקיקה המשפטית והמלחמה), בעיקר של אזרחים בעלי השכלה והכנסה גבוהה, זאת בנוסף למגמה עולמית של "נוודים דיגיטליים" שהולכת וצומחת. קיים חשש ממשי להגברת מגמת הירידה כתוצאה מהגדלת מיסוי פרמננטי על בעלי החברות.
כאשר בעלי חברות יורדים מהארץ, המשמעות היא לא רק אובדן הכנסות ממיסים של אותם בעלי חברות, אלה גם פגיעה עקיפה בהכנסות ממיסוי של העובדים שלהם, הספקים והשותפים המקומיים שלהם, וכיוצ"ב. התחזיות של האוצר לא לוקחות בחשבון את אפשרות אובדן ההכנסות מחברות במקרה של ירידה מהארץ.
אני אישית מכיר מספר לא קטן של בעלי עסקים שעוד לפני מספר שנים היגרו למדינה עם 0% מס כמו דובאי (אהלן עומר אדם), קפריסין עם מס חברות ומס הכנסה נמוכים, ואפילו סתם למדינות מפותחות "רגילות" שאינן מקלטי מס כמו ארה"ב, קנדה, בריטניה וגרמניה.
בעלי עסקים שנשארו בארץ למרות הבירוקרטיה המייגעת, למרות הקורונה, ולמרות המלחמה (ואולי גם שירות מילואים ממושך), ייתכן והחקיקה הפרמננטית הזאת תהיה עבורם הקש האחרון.
אם החקיקה היתה מחייבת את בעלי החברות במיסוי גבוה לטווח קצר, אבל בעליה מתונה בלבד לטווח הארוך, היא היתה עוברת ללא התנגדות משמעותית. כפי שמשרתי המילואים מבינים שבתקופה קשה הם נדרשים לימי שירות רבים, כך גם בעלי החברות והסקטור העסקי מבינים שעליהם להיכנס תחת האלונקה.
אך כפי שלא ניתן לשחוק את משרתי המילואים בכמות ימי מילואים גבוהה באופן פרמננטי אף לאחר המלחמה, כך גם לא ניתן לשחוק את בעלי החברות והסקטור העסקי במיסוי דרקוני וחסר תקדים באופן פרמננטי.
לא סתם יש התנגדות גורפת להצעת החוק בקרב כל נציגי הסקטור העסקי – לשכת יועצי המס, לשכת רואי החשבון, לשכת עורכי הדין, ארגון העצמאים להב והתאחדות התעשיינים.
גילוי נאות: גם לי בתור בעל חברה יש אינטרס בשינוי החקיקה המוצעת. אבל אני זה לא הסיפור, אני מאמין שההצעה היא גם לא הוגנת, וגם תעשה יותר נזק מתועלת לטווח הארוך. ואני רחוק מלהיות היחיד שחושב ככה.
השלכות שליליות נוספות
החשש מהגירה היא הבעיה המרכזית שאני מזהה, אבל יש להצעת החוק גם בעיות נוספות:
- היא מורכבת מאוד להגדרה וליישום. ואיפה שאין הגדרה פשוטה וברורה – יש פוטנציאל גבוה יותר לתכנוני מס יצירתיים וחוסר שוויון.
- מיסוי גבוה מעל שיעור רווחיות מסוים מעודד הגדלת הוצאות פיקטיבית והקטנת הכנסות ע"י עבודה בשחור.
- כשהחישובים מסובכים, השומות של החברות תהיינה מורכבות יותר, יהיה קשה יותר לאכוף את הגבייה, וקיים פוטנציאל רב יותר לדיונים וערעורים. לרשות המיסים כבר היום אין מספיק כוח אדם, אז עם המורכבות שתיכנס ותשפיע על יותר מ-100,000 חברות, תהיה כאן בעיה גדולה.
- חלק מהמיסוי העודף הזה יגולגל אל הצרכנים ויתרום ליוקר המחייה.
הצעה חלופית
הפעילות שלי בנושא התחילה בלכתוב הצעה חלופית.
ההצעה מתייחסת לעלייה משמעותית במיסוי חברות לטווח הקצר – ע"י הכפלת מס החברות ל-46% בהוראת שעה ל-2025, שתוכל להמשיך גם ל-2026 בהתאם לגובה הגירעון. כך הסקטור העסקי ייתן בוסט של הכנסות לקופת המדינה כדי להתמודד באופן מיידי עם הגירעון.
לטווח הארוך ההצעה לא משנה סדרי עולם, אבל כן מגדילה באופן מתון את ההכנסות ממיסוי חברות – בין אם ע"י הגדלה של 2% במס החברות (במקום מיסוי של 2% מהרווחים הכלואים) ו/או ע"י חיוב חלוקה של 5% מרווחי החברות מדי שנה.
את ההצעה העברתי לכלכן הראשי באוצר, ד"ר שמואל אברמזון, ותוך זמן קצר חזר אליי המשנה שלו, מיכאל אסולין. שוחחנו על הנושא, מיכאל היה מאוד קשוב – הסביר לי את הצד של האוצר, והקשיב לטענות שלי ולפרטי ההצעה החלופית.
להקשיב לטיעונים זה דבר אחד, להסכים איתם עניין אחר. מיכאל ואנשי האוצר לא ממש הסכימו עם הטענות שלי, וגם לא עם הצעות חלופיות אחרות שהועברו אליהם. אבל מגיע להם ח"ח על האוזן הקשבת.
השתתפות בדיון בוועדת הכספים של הכנסת
המשנה לכלכן הראשי באוצר הציע לי להשתתף באחד מדיוני וועדת הכספים של הכנסת בנושא, ואכן השתתפתי בדיון שנערך ביום שלישי, 17.12.24.
הדיון היה מעניין – וניכר שיש התנגדות גורפת להצעת החוק בכללותה, ובפרט למספר סעיפים ספציפיים בה, בקרב כל המוזמנים לדיונים בוועדה – לשכת יועצי המס, לשכת רואי החשבון, לשכת עורכי הדין, ארגון העצמאים להב והתאחדות התעשיינים.
אני הגעתי לוועדה לא כלוביסט ולא כנציג לא של אף לשכה, אלא כדי לתת קול לחברות הקטנות והלא מאוגדות.
נקודה מעניינת נוספת ששמתי לב אליה היא שחברי הכנסת פחות השתתפו בדיון. מספר חברי כנסת העלו נקודות והתייחסויות חשובות (בעיקר חברי הכנסת אלי דלל וולדימיר בליאק, ובדיונים קודמים גם אורית פרקש הכהן), אבל רוב הזמן הדיון התנהל בין אנשי האוצר לבין שאר המוזמנים מהלשכות השונות.
היה חשוב לי להשמיע את דבריי בוועדה, ובהמלצת נציג התאחדות התעשיינים ניגשתי למישהי מצוות הוועדה שישבה בצמוד למנהל הדיון (ח"כ ינון אזולאי ניהל את הדיון במקומו של היו"ר הקבוע משה גפני), הצגתי את עצמי, הסברתי שהגעתי לתת קול לחברות הקטנות שאין להן לובי, וביקשתי להשמיע את דבריי.
אחרי מספר סימונים ורמיזות תוך כדי הדיון, היא נתנה תזכורת למנהל הדיון, שנתן לי את זכות הדיבור.
הדיון בוועדה צולם בשידור חי והוא מופיע במלואו באתר הכנסת למעוניינים לצפות בדיון המלא. הדברים שלי מופיעים בסרטון הבא:
פעילויות להמשך
פניתי למספר חברי כנסת מהוועדה עם ההצעה החלופית שלי, בבקשה שישקלו אותה ויבקשו מאנשי האוצר לנתח אותה ולהשוות אותה להצעתם הנוכחית. כיוון שאנשי האוצר נראים "נעולים" בדעתם, אולי הישועה תגיע מחברי הוועדה.
במקביל פניתי לארגון להב והתאחדות התעשיינים במטרה לפעול במשותף בנושא.
מה יקרה בסוף?
קשה להעריך. אני מקווה שבסופו של דבר אנשי האוצר יבחרו בחקיקה פשוטה ושוויונית יותר, שעונה על צרכי תקציב המדינה מחד, אבל לא משנה סדרי עולם באופן חסר תקדים לטווח הארוך מאידך.
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
