בפוסט קודם הצגנו מתודולוגיה לחלוקת כספי החסכונות שלנו ל-4 קטגוריות: כרית ביטחון, מטרות ספציפיות, כספים לפרישה והון חופשי. בפוסט הזה נתמקד בקטגוריה האחרונה – הון חופשי.
כספי ההון החופשי הם כספים שלא נופלים תחת אף אחת מהקטגוריות האחרות – הם לא נדרשים ככרית ביטחון, הם לא כספים שישמשו אותנו למטרות ספציפיות, והם גם לא כספים שנדרשים לפרישה. בעצם הכספים האלה לכשעצמם לא מעניינים במיוחד – אלה כספים שאנחנו יכולים “לנעול" לטווח ארוך ו"לשכוח מקיומם" כדי שיגדלו בערכם. כיוון שהייעוד המרכזי שלהם הוא גידול בערכם, נשקיע אותם באפיק המוכח הרווחי ביותר עלי אדמות – מדדי מניות כמובן. מה שמעניין יותר לגבי הכספים האלה זה השימוש העתידי שנעשה בהם, בין אם נמיר אותם למטרות ספציפיות ובין אם לכספים לפרישה.
כספים עודפים שהופכים למטרות ספציפיות
באחד הפוסטים הקודמים נתתי דוגמא למטרה ספציפית שלא צריכה להיות מקוטלגת בתור הקטגוריה השנייה: עזרה בקניית דירה בעתיד לילד שהיום בן שנתיים. ציינתי שכיוון שיש מספיק שנים עד שנגיע ליעד, הכספים האלה יכולים להיות מושקעים במדדי מניות (קטגוריית הון חופשי) ללא כל חשש, ועד אז אולי גם נשנה את דעתנו ואת הסכום שנרצה להעניק מאה פעם. אבל יבוא יום ונרצה לממש את היעד הזה ולעזור לילד שלנו בקניית דירה. כדי לעשות את זה יש שתי אפשרויות:
- למכור מדדי מניות ולהשתמש בכסף, כלומר להפוך את הכספים העודפים לכספים למטרה ספציפית. האפשרות הזאת טומנת בחובה אירוע מס, וגם כוללת סיכון של ירידת ערך ההשקעה רגע לפני שנרצה להשתמש בכסף. את אירוע המס לא ניתן למנוע (יש כמה טריקים אחרים שיוכלו לעזור אבל הם מחוץ ל-scope של הפוסט הזה), וכדי להקטין את הסיכון לירידת ערך ניתן להסיט בהדרגה חלק מהכספים לאפיקים סולידיים לקראת המועד הרצוי. מצד שני, יכול להיות שזה מיותר – הרי כשמסתכלים על השקעה לפרק זמן ארוך, סביר שבסה"כ נשיג תשואה שקרובה מאוד לממוצע הרב-שנתי, אפילו אם מכרנו רגע אחרי משבר.
- להיערך מחדש ליעד בסמוך אליו, כלומר לא להפוך את הכספים העודפים לכספים למטרה ספציפית. באפשרות הזאת גם אין אירוע מס, גם אין סיכון למכירה אחרי משבר, וגם יש הרבה יותר וודאות. בעצם באפשרות הזאת לא נוגעים במדדי המניות, ובשנים הסמוכות למועד שנרצה לעזור לילד ברכישת דירה, נפסיק פשוט לרכוש מדדי מניות ונשקיע את הכסף הנחסך באפיק סולידי. בעצם ניתן לפעול בדרך זו כל פעם שעולה בחיינו צורך ספציפי חדש באופן קונקרטי, בין אם חשבנו עליו בעבר ובין אם לאו. כלומר כאשר אנחנו מזהים צורך לא נמכור מדדי מניות (הון חופשי) אלא נחסוך עבור אותו יעד באפיקים סולידיים, ורק אם היעד כבר קרוב ולא הספקנו לחסוך מספיק נמכור את הסכום הדרוש ממדדי המניות. זה מבטיח שבאופן הזה כמעט לא נמכור אף פעם מדדי מניות, לפחות לא עד הפרישה.
כספים עודפים שהופכים לכספים לפרישה
לאורך השנים חסכנו יפה, השקענו חסכונות מצטברים במדדי מניות, וצברנו רווחים נאים. והנה, יום בהיר אחד אנחנו מגלים שאנחנו כבר קרובים לאפשרות לצאת לפרישה מוקדמת, ומתחילים לשקול את העניין לחיוב. בנקודה הזו נוכל להחליט שההון החופשי הופך להיות כספים לפרישה. אז האם יש צורך לבצע התאמות בכספים האלה?
כמו שציינו בפוסט הקודם, כספים שמשמשים למחייה בעת הפרישה צריכים להיות מושקעים לפחות 50% במניות, וגם בתרחישים הגרועים אין כמעט שום הבדל בסיכויי השרידות של התיק בין תיק של 50% מניות ו-50% אג"ח לבין תיק של 100% מדדי מניות. גם תיק לפרישה שמכיל 100% מדדי מניות הוא בסדר גמור כל עוד שיעור המשיכה אינו גבוה במיוחד. לכן האפשרות הפשוטה ביותר היא לא לעשות שום שינוי בכספים מלבד השינוי הסמנטי שאומר שהם יקוטלגו עכשיו ככספים לפרישה במקום כעודפים. מי שרוצה להקטין חשיפה מנייתית לקראת הפרישה כדי להקטין את התנודתיות הכוללת של התיק, יכול לעשות זאת ע"י מכירת מניות והסטתם לאג"ח, אך פעולה זאת תגרור אירוע מס מיותר. אפשרות טובה יותר תהיה להתחיל לרכוש אג"חים בשנים שסמוכות לפרישה המתוכננת כדי להגיע לשיעור האג"ח הרצוי.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
