עד כה ראינו שמרבית הקרנות המנוהלות מפגרות אחרי המדדים הרלוונטיים, אבל עדיין היו קרנות (יחסית מועטות) שהיכו את המדדים ואת המתחרים שלהם. אז למה שלא נשקיע באותן קרנות מנצחות ושלום על ישראל? כדי לדעת אם זאת דרך פעולה מוצלחת צריך לבדוק דבר אחד – האם קרנות שהראו ביצועים טובים בשנים מסוימות שמרו על הצלחתן בשנים העוקבות? במילים אחרות: האם ביצועי העבר מעידים על העתיד.
התשובה הקצרה לשאלה הזאת היא פשוט "לא". מחקר של Cahart משנת 1997 גילה שלא היו קרנות ששמרו על עקביות כאשר משווים אותן למדדי ייחוס המתייחסים לפקטורים כמו גודל וערך (אל דאגה, נדבר עוד על פקטורים בהמשך). מחקר נוסף משנת 2010 של זוכי פרס נובל יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ', בו הם בחנו נתונים של 22 שנה, הראה שזה קשה מאוד למנהלי השקעות אקטיביים לשמור על עקביות בלהכות את השוק, ורק כ-2% מהקרנות השיגו לאורך זמן תשואה עודפת מעל השוק שבכלל הצדיקה את דמי הניהול שלהם.
ואנגארד ערכו מחקר משלהם בו הם בחנו יותר מ-1,000 קרנות מנוהלות אמריקאיות על פני תקופה של עשור, המחולקת לשני מקטעים של חמש שנים. אחרי 5 השנים הראשונות הם מיינו את תוצאות הקרנות לחמישונים (20% העליונים, אלה שבין 20-40% העליונים, ועד ה-20% הגרועים ביותר). לאחר מכן הסתכלו על 5 השנים העוקבות ובחנו את התוצאות של אותן קרנות בדיוק.
התוצאות הראו שרק 19% מהקרנות בחמישון העליון נשארו שם ב-5 השנים הבאות. באופן כללי התוצאות הראו שלא משנה באיזה חמישון הייתה מדורגת אותה קרן, הייתה לה סבירות די דומה לסיים את 5 השנים העוקבות בכל אחד מהחמישונים, וכן סבירות גבוהה יחסית להיסגר או להתמזג לקרן אחרת.
במילים אחרות, המחקר הראה בצורה ברורה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד. או כפי שהיטיב לתאר זאת ידידי יעקב רוטמן – בחירת קרן מנוהלת ע"ס תשואות העבר שקולה לבחירת קרן מנוהלת לפי צבע הלוגו של הגוף המנהל.
תוצאות דומות הוצגו גם במחקר ה-Persistence של SPIVA. מיני-מחקר דומה לזה של ואנגארד הכין משתתף בפורום הסולידית בשם עש לילה על הקופות בישראל מתוך גמל-נט. הוא הציג גרף של התשואה הממוצעת בשנים 2010-2015 כפונקציה של התשואה הממוצעת בשנים 2005-2010. מה שהגרף הראה זה שתשואות גבוהות בשנים הראשונות הן לא ערובה לתשואות גבוהות בשנים העוקבות: תשואות נמוכות יכלו להישאר נמוכות, וכן להפוך לממוצעות או לגבוהות, ותשואות גבוהות יכלו להישאר גבוהות או להפוך לממוצעות או נמוכות. במילים אחרות, בדומה למחקר של ואנגארד ולמחקרים קודמים, אין שום מתאם בין תשואות העבר לתשואות העתיד.
מחקר נוסף* בחן את התשואות של קרנות מנוהלות לפרקי זמן ארוכים יותר – עשור מול עשור. מה שהמחקר גילה זה שבאופן מובהק סטטיסטית, הסופרסטארים של עשור מסוים היו גרועים בעשור העוקב גם מהמדד וגם מהמתחרים שלהם. כלומר אפילו קרנות שהצליחו יפה מאוד במשך עשור שלם (!) לא הצליחו לשמור על הצלחתן לאורך זמן. הסיבה לכך היא שגם בקרב מנהלי השקעות הסטטיסטיקה לרוב מתיישרת לכיוון הממוצע, שבניכוי דמי הניהול הוא נמוך יותר מהממוצע של השוק (המדד).
*הליכת אקראי בוול סטריט, הוצאת משכל עמוד 178-179.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
