חלק מהמשקיעים הפאסיביים שבוחרים להשקיע בפיזור גלובלי עושים זאת באמצעות מה שמכונה "השילוש הקדוש" – שילוש של 3 קרנות שעוקבות אחרי המדדים S&P 500, MSCI Europe והשווקים המתפתחים, או בואריאציה דומה, ולא באמצעות קרן עולמית אחת.
ל"שילוש הקדוש" יש יתרונות וחסרונות מובנים, אבל כפי שנוכחתי לראות מהשאלות שעלו בקהילה בתקופה האחרונה, ובפרט בירידות האחרונות בארה"ב, יש לו גם חיסרון אחד גדול – כאב ראש והעלאת ספקות בקרב המשקיעים. בפוסט הזה נכיר טוב יותר את "השילוש הקדוש", ונראה שוב למה הפתרון הפשוט ביותר הוא לרוב גם הטוב ביותר.
המקור ל"שילוש הקדוש" הוא בכלל אילוץ!
נדמה לי שמי שהעניקה לשילוב הקרנות הזה את הכינוי "השילוש הקדוש" היתה Mika Shor לפני כ-3 שנים. אבל הבוגרים הוותיקים שלנו מכירים את השילוב הזה כבר לפני יותר מ-5 שנים.
הסיבה להגדרתו היא פשוט אילוץ: מהתקופה שהקרנות האיריות הראשונות של איישרס נכנסו למסחר בארץ ב-2019, ועד סוף 2020, הדרך היחידה להשקיע בזול בפיזור גלובלי באמצעות קרנות איריות שנסחרות בארץ בשקלים היתה באמצעות אותו שילוש קדוש.
למה בעצם? כי אמנם היתה גם את הקרן העולמית של איישרס שעוקבת אחרי מדד MSCI ACWI, אבל באותה תקופה דמי הניהול שלה היו לא סבירים בעליל – 0.6%.
מה השתנה בסוף 2020? איישרס הפחיתו את דמי הניהול של הקרן ל-0.2%, והם כמובן לא צפויים לעלות בעתיד, אולי רק לרדת, פשוט כי כך נוהגים הגופים הגדולים כמו איישרס, אינבסקו, ואנגארד, ספיידר וכו' – הן בנוגע לקרנות האמריקאיות שלהן והן בנוגע לקרנות האיריות שלהן.
ב-2021 נרשמו למסחר בארץ גם הקרנות הפיזיות עם ציפוי סינטטי של אינבסקו, שכללו את הקרן עוקבת MSCI World שלהם (שווקים מפותחים בלבד).
ובשנה שעברה נרשמה למסחר בארץ גם הקרן העולמית החדשה של אינבסקו, שעוקבת אחרי כל העולם באמצעות מדד FTSE All World Index, ודמי הניהול שלה (0.15%) מעט נמוכים מהקרן של איישרס.
אם הקרן של איישרס היתה מגיעה לארץ מלכתחילה בדמי ניהול 0.2% ולא 0.6%, ועל אחת כמה וכמה אם היו גם חלופות נוספות כמו הקרנות של אינבסקו, אני מניח שרעיון של השילוב בין ה-S&P 500 לאירופה והשווקים המתפתחים בכלל לא היה עולה לדיון.
רוב המשקיעים היו פשוט בוחרים בין ה-S&P 500 לבין המדד העולמי, והקרנות שעוקבות אחרי אירופה והשווקים המתפתחים היו זוכות למעט מאוד התעניינות.
החסרונות הבסיסיים של השילוש הקדוש
לשילוש הקדוש יש שני חסרונות בסיסיים אינהרנטיים:
- הוא מספק אמנם פיזור רחב המכסה כ-85% משווי שוק המניות (לפחות מתוך המניות הגדולות-בינוניות שנכללות במדדים), אבל הוא משמיט מדינות מפותחות רבות, שכוללות את יפן, קנדה, אוסטרליה, הונג-קונג, סינגפור, ניו זילנד ואפילו ישראל. ההשמטה הזאת בעייתית הן מבחינת התשואות (כי אולי בשנים הקרובות דווקא השווקים האלה יובילו על היתר?) והן מבחינה תפיסתית (אף אחד לא יודע איזה שוק יוביל בכל תקופה ולכן הרעיון הבסיסי של השקעה פאסיבית בפיזור רחב הוא השקעה בכל השווקים). השמטה של שווקים מסוימים בעצם מביעה בהם חוסר אמון ומנגד נותנת משקל יתר לשווקים האחרים.
- השקעה באמצעות 3 קרנות היא השקעה מסובכת יותר מהשקעה באמצעות קרן אחרת, ומחייבת מעקב ואיזונים שוטפים.
החיסרון הנוסף של השילוש הקדוש – הספקות וכאב הראש
כאשר התיק שלנו כולל יותר מנייר ערך אחד, תמיד יהיה את הפלח בתיק שיוביל בתשואות ואת הפלח שיפגר בתשואות, זה בלתי נמנע. זה בוודאי נכון אם אנחנו משלבים בין קרן מנייתית לקרן סולידית (למשל קרן אג"ח), אבל זה נכון גם אם משקיעים בקרנות מנייתיות משווקים שונים. אמנם קיימת קורלציה בין שווקי המניות בעולם, אבל גם אם השווקים נעים באותו כיוון – עוצמת העליות והירידות שונה, ויש לפעמים תקופות עם קורלציה הפוכה, כלומר שוק אחד עולה ואחר יורד.
כשזה המצב – הפסיכולוגיה שלנו מתחילה לשחק תפקיד, ועולות לנו שאלות כמו:
"הקרן הזאת כבר איזה חצי שנה לא מרוויחה משהו – אולי עשיתי טעות שהשקעתי בה? אולי בכלל כדאי לי להיפטר ממנה"?
אז איך הספקות האלו באים לידי ביטוי בקרב משקיעי השילוש הקדוש?
הנה כמה מהשאלות שעלו בקהילה בתקופה האחרונה, בואריאציה כזו או אחרת:
- איזה אחוז להקצות לכל פלח? החלוקה המקובלת במקור דיברה על הקצאה של 60% ל-S&P 500 (כיוון שלפני מספר שנים זה היה החלק של ארה"ב בשוק המניות העולמי), 25% לאירופה ו-15% לשווקים המתפתחים. גם אירופה וגם השווקים המתפתחים קיבלו משקל יתר ביחס למשקלם האמיתי בשוק העולמי, בתור מייצגים של "העולם שמחוץ לארה"ב". אך האם זאת החלוקה "הנכונה"?
- איך לשמור על איזון נכון בהשקעות המשך? האם לעדכן את ההקצאה לכל פלח בהתאם לחלקו היחסי במדד העולמי (למשל ארה"ב הגיעה כבר ל-2/3 מהמדד העולמי בסוף 2024 אז אולי כדאי להגדיל את החלק שלה)? או דווקא בהתאם לחלוקה המקורית, כי ככה נקנה תמיד יותר בזול (במקום לקנות ממי שעלה הרבה ומתומחר ביוקר נקנה ממי שעלה פחות ומתומחר בזול). אבל אז אנחנו חוזרים לשאלה ה-1: מי אמר שהחלוקה המקורית היא "הנכונה"?
- אולי בכלל כדאי לוותר על השווקים המתפתחים שלא הוכיחו את עצמם? זה נכון שהשווקים המתפתחים השיגו תשואות חסר בשנים האחרונות, אבל הם מתומחרים יחסית בזול, הפוטנציאל בהם קיים, והיו תקופות בהן הם הובילו בגדול – למשל ב"עשור האבוד" בין 2000-2009 כשה-S&P 500 הניב תשואה שלילית של 9%-, השווקים המתפתחים הניבו תשואה פנומנלית של 162%.
- אולי כדאי לוותר על אירופה שדי מדשדשת? זה נכון שאירופה, כמו רוב העולם, פיגרה אחרי תשואת השוק האמריקאי בשנים האחרונות, אבל גם זה עניין מאוד דינמי והיו בעבר תקופות הפוכות.
- אולי בכלל כדאי להקטין חשיפה לארה"ב בעקבות מלחמות הסחר של טראמפ? מאז כניסתו לתפקיד של טראמפ ועד סוף השבוע שעבר, ה-S&P 500 ירד ביותר מ-3%, בעוד שהשווקים המפותחים מחוץ לארה"ב עלו בכ-10%, פער של כ-13% בפחות מחודשיים.
- מה עם השוק הישראלי? לא כדאי להקצות לו איזה פלח? אולי משהו כמו 5-10% מהתיק? (למרות שהוא תופס רק 0.2% משוק המניות העולמי ויש לא מעט סיבות למה לא להשקיע במיוחד דווקא בשוק הישראלי).
- ומה עם השוק היפני? גם הוא שוק גדול וחשוב שתופס כ-5% משוק המניות העולמי, אז לוותר עליו? מי שמשקיע בשילוש הקדוש ובוחר לשלב גם קרן לישראל וקרן נוספת ליפן מסבך עוד יותר את התיק שלו.
- אם אני משלב בתיק גם מדדי מניות (ערך) קטנות איזה משקל להקצות לכל קרן? מניות קטנות ובמיוחד מניות ערך קטנות הן בהחלט אפיק שהוכיח את עצמו כרווחי יותר מכלל השוק במשך עשורים. אבל אם משלבים אותן בתיק – איך אני גם מחלק את התיק בין מניות גדולות לקטנות וגם שומר על המשקל הרצוי לכל שוק?
- לכל אלה עשויים להתווסף גם שיקולים פוליטיים כמו כמה השווקים בהם אנחנו משקיעים תומכים בישראל? כמה הם דמוקרטיים? כמה אנחנו סומכים על ההנהגה הפוליטית שלהם? כמה המדינה מעורבת בכלכלה? ועוד.
האם יש גם יתרונות לשילוש הקדוש?
יש. השקעה בשילוש הקדוש מאפשרת לחסוך מעט בדמי הניהול – מדובר בחיסכון בסדר גודל של כ-0.05% (דמי ניהול משוקללים של כ-0.1% בהשוואה ל-0.15% לקרן סל עולמית). בעיניי החיסכון הקטן הזה הוא ממש לא חיסכון שמצדיק את הטרחה וכאב הראש הנלווה, ואת הוויתור על השווקים שלא כלולים בשילוש.
יתרון חשוב יותר בעיניי לשילוש הקדוש הוא איזון מול הפנסיה ו/או קרן ההשתלמות: כיוון שרבים מהמשקיעים הפאסיביים בחרו במסלול מחקה S&P 500 בקרנות הפנסיה וההשתלמות, השקעה בשילוש הקדוש מאפשרת לאזן החסכונות הללו מול שווקים נוספים בתיק הפרטי.
לרוב כדאי להסתכל על כל החסכונות שלנו, חסכונות פרטיים, פנסיוניים וקרנות השתלמות, כ"תיק השקעות אחד". אם זאת אכן דרך ההסתכלות שלנו, וקרן הפנסיה ו/או קרן ההשתלמות שלנו נמצאות במסלול מחקה S&P 500, ובתיק הפרטי נרכוש את הקרן העולמית, זה אומר שניתן משקל יתר לשוק האמריקאי, מפני שהשוק האמריקאי כבר מוכל בקרן העולמית. אז אם יש לנו כבר חשיפה ל-S&P 500 בפנסיה ו/או בהשתלמות, נוכל להקצות משקל גבוה יותר לאירופה ולשווקים המתפתחים בתיק הפרטי כדי להגיע לאיזון על פני כלל הנכסים.
יחד עם זאת, יש היום מספר מסלולים שמציעים פיזור גלובלי גם בפנסיה ובהשתלמות שניתן לעבור אליהם. וגם הקצאת משקל יתר לשוק האמריקאי היא לא סוף העולם.
לסיכום
אז מה אתם מעדיפים? קרן עולמית אחת ושלום על ישראל, או שילוב של מספר קרנות משווקים שונים?
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
