האם כדאי לגור רק איפה שנוכל לקנות דירה?

הפוסט הזה עוסק בשאלה שמעסיקה המון אנשים בארץ – האם כדאי לגור רק איפה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות דירה, או שקיימות חלופות נוספות? בפוסט נעסוק בסוגיה הזו מכמה כיוונים, כשדווקא ההיבט הכלכלי הוא בעיניי ההיבט המשני. אשתף גם מסיפור החיים האישי שלי והמסקנות שהסקתי ממנו. אז יאללה, מתחילים.

בעצם, לא משנה בני כמה אנחנו ומה הסטטוס המשפחתי שלנו, ההעדפה שלנו למגורים נכנסת תחת אחת מהקטגוריות הבאות:

1. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות או לשכור דירה במקום בו אנו מעוניינים לגור.
2. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשכור דירה במקום בו אנו מעוניינים לגור, אבל לא לקנות שם דירה.
3. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו גם לשכור וגם לקנות דירה במקום בו אנו מעוניינים לגור.

השאלה אם לקנות דירה למגורים או לגור בשכירות היא שאלה רחבה, שניגע בה גם בפוסט הזה, אבל היא לא הפוקוס של הפוסט. מטרת הפוסט היא לעזור לקבל החלטה מושכלת בבחירת מקום מגורים, בתרחישים שונים בחיים.

 

יישור קו – מהם תנאי הסף בשביל לקנות או לשכור דירה?

בשביל לקנות דירה צריך מספיק חסכונות שישמשו כהון עצמי: לפחות 25% משווי הדירה (אפילו אם הקבלן נותן לכם מבצע Pre-Sale של 10% בהתחלה ו-90% במסירה!). בנוסף נדרשת הכנסה חודשית מספקת שתכסה את המשכנתא, במקביל לשאר הוצאות המחייה.

לחילופין, אם יש כמות חסכונות מספיק גדולה, ניתן לקנות דירה גם אם ההכנסה החודשית לא גבוהה, למשל אם מממנים את רכישת הדירה במלואה באמצעות הון עצמי, או כמעט במלואה (יחד עם משכנתא קטנה).

בשביל לשכור דירה מספיקה הכנסה חודשית שתכסה את שכר הדירה, במקביל לשאר הוצאות המחייה.

אז אחרי שיישרנו קו, בואו נבחן את התרחישים השונים.

 

תרחיש #1 – לא יכולים לקנות או לשכור באזור הרצוי

התרחיש הזה רלוונטי לכל מי שמכוונים גבוה מדי.

אלה יכולים להיות צעירים בתחילת דרכם בקריירה, עם הכנסה נמוכה יחסית, ומעט חסכונות, ששואפים לגור באזור יקר כמו מרכז ת"א.

זאת יכולה להיות משפחה צעירה עם כמות חסכונות והכנסה חודשית שתספיק לרכוש או לשכור דירה בפריפריה, אבל לא במרכז הארץ.

וזאת יכולה להיות גם משפחה מאוד מבוססת, עם כמות חסכונות משמעותית והכנסה של העשירון העליון, שפשוט שואפת לגור באזור יוקרתי במיוחד.

מה הפתרון במקרה הזה? להתפשר כמובן, ולא "לקפוץ מעל הפופיק". השאיפה היא כמובן להגדיל את ההכנסות (ובתקווה גם את החסכונות) עם השנים, אבל בינתיים, צריך לחיות בהתאם לאמצעים.

חשוב גם לזכור שככל שנגדיל את ההוצאה שלנו אנחנו לא נגדיל באותו שיעור את רמת האושר שלנו, ויש נקודה שבה הגדלת ההוצאה כבר לא תתרום לנו בכלל לרווחה ואולי אפילו תפגע בה.

אז במקום מרכז ת"א – אפשר לגור בעיר סמוכה, או רחוק יותר מהמרכז.

ולמכוונים גבוה במיוחד, במקום מגדלי Yoo או צהלה – אפשר "להסתפק" בשכונה טובה, רק לא כזאת של האלפיון העליון.

 

תרחיש #2 – צעירים בלי דרישות גבוהות שיכולים גם לשכור וגם לקנות באזור הרצוי

מי שיכולים גם לקנות וגם לשכור אלה מי שכבר צברו כמות חסכונות והכנסה שוטפת מספקת בשביל להיות בעלים של דירה באזור שמתאים להם לגור בו. אבל זה לא בהכרח אומר שמדובר בסכומים גבוהים במיוחד!

התרחיש הזה יכול להיות רלוונטי למשל לצעירים שלא חסכו המון ו/או אין להם הכנסה מאוד גבוהה, אבל אין להם בעיה לגור בפריפריה או באזור פחות נחשק.

אצל צעירים העדפות המגורים נעות בין אלה שמחפשים לגור בלב העניינים, קרוב לכל מוקדי הבילוי והפנאי (למשל במרכז ת"א), לבין כאלה שבכוונה מחפשים לגור באזור זול יותר כדי לחסוך עלויות, לצבור חסכונות ולהשקיע אותם.

שתי הגישות, וכל מה שבאמצע, הן בסדר גמור.

אם אתם מעדיפים לגור במרכז העניינים, ליהנות מהתקופה הזאת, לצבור חוויות לכל החיים, אבל לחסוך פחות (או בכלל לא), זה בסדר גמור.

ואם אתם מעדיפים לחסוך ולהשקיע מגיל צעיר, ככה שתפיקו כמה שיותר מהקסם שנקרא ריבית-דריבית, במיוחד אם לוקחים בחשבון שעם הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם יכולת החיסכון עשויה לרדת משמעותית, גם זה בסדר גמור.

רק חשוב להבין שיש טרייד-אוף בין צבירת חוויות ובילויים לבין יכולת החיסכון.

הדוגמה הבאה (נא לשמור עותק ולא לבקש הרשאת עריכה) ממחישה בצורה מצוינת את היתרון בהשקעה מגיל כמה שיותר צעיר:

בן בחר לחסוך בעלויות הדיור בגיל צעיר והתחיל להשקיע 2,000 ₪ במדדי מניות בחודש בגיל 25. בגיל 30 התחתן, בגיל 32 נולדה לו הבת הראשונה, והוא הפסיק לחסוך לחלוטין, רק לא נגע בכסף שצבר.

בן השקיע במצטבר 168,000 ₪ במשך 7 שנים, עד גיל 32 צבר כ-242,000 ₪, עד גיל 40 הסכום צמח ליותר מ-700,000 ₪, עד גיל 50 הסכום הגיע ל-1.35 מיליון, ועד גיל 60 הסכום כבר טפח לכמעט 3.5 מיליון.

שי לעומת זאת, לא חסך על הוצאות הדיור בגיל צעיר, והתחיל להשקיע רק בגיל 32. בין גיל 32-50 גם הוא השקיע 2,000 ₪ לחודש, רק שאצלו מדובר על 18 שנה וסכום השקעה מצטבר של 432,000 ₪, פי 2.5 יותר מהסכום שהשקיע בן, ובתקופה שבה קשה יותר לחסוך.

אז למרות ששי השקיע הרבה יותר כסף מבן, ולמרות שהוא התחיל להשקיע רק 7 שנים אחרי בן, עדיין לבן היה יותר כסף משי בכל נקודה בחיים, והוא גם זכה ליותר גמישות תזרימית עם הקמת המשפחה.

המסקנה היא שמי שהיה מוכן להתפשר על אזור המגורים בגיל צעיר, בין אם גר בדירה בבעלותו או בדירה שכורה, יכול היה לצבור הרבה יותר חסכונות לטווח הארוך.

 

תרחיש #3 – בעלי משפחות שיכולים גם לשכור וגם לקנות באזור הרצוי

בעלי משפחות שצברו מספיק חסכונות עם השנים ויש להם הכנסה שוטפת מספיק גבוהה יוכלו להרשות לעצמם לקנות דירה למגורים גם באזורים טובים.

המצב הזה רק עלול לפעמים להוביל לכך שהמשפחה השקיעה את כל מה שהיה לה כהון עצמי לדירה למגורים, והמשכנתא הגבוהה, יחד עם שאר הוצאות המשפחה, לא מאפשרת להם לחסוך כמעט כלום. זה מצב אופייני למשפחות רבות בארץ.

מצד אחד אותן משפחות קנו את דירת החלומות באזור הרצוי להם, אבל החיסרון הוא שהם יכולים לשכוח מפרישה מוקדמת! הם תלויים לחלוטין בהכנסותיהם מעבודה עד גיל מבוגר כדי לממן את עלות המשכנתא הגבוהה למשך שנים רבות, ייקלעו לבעיה במקרה של אבטלה ממושכת, ויהיו תלויים לחלוטין בפנסיה שלהם לצורך מחיה בגיל הפרישה.

ככה שגם אם אפשר לקנות דירה באזור הרצוי, זה לא בהכרח הצעד שיתאים לכולם, במיוחד אם זה אומר שלא נשארים חסכונות בצד.

 

תרחיש #4 – מבוגרים שיכולים גם לשכור וגם לקנות באזור הרצוי

תרחיש נוסף הוא של מבוגרים שגרים בדירה בבעלותם באזור הרצוי להם והגיעו לשלב שבו הילדים כבר עזבו את הבית, ואולי גם סיימו את המשכנתא. במצב כזה המשך מגורים בביתם הנוכחי, שמותאם למשפחה ולא ממש נדרש לזוג, הוא בעצם בזבוז. הם יוכלו לחפש דירה קטנה יותר באותו אזור, מבלי לפגוע באיכות חייהם (כי בסה"כ ויתרו על חדרים מיותרים), ולהשקיע את ההפרש.

הסכום שהשתחרר יכול לשמש אותם למה שירצו – הוצאה חד פעמית גדולה (למשל טיול גדול), יצירת תזרים מתיק ההשקעות (אולי אפילו לפרישה מוקדמת), עזרה לילדים וכל מה שרק ירצו.

 

תרחיש #5 – יכולים לשכור דירה אבל לא לקנות דירה באזור הרצוי

התרחיש הזה רלוונטי לבעלי הכנסה חודשית מספקת שתאפשר תשלום שכ"ד באזור הרצוי, אבל ללא מספיק הון עצמי בשביל לרכוש דירה מקבילה, או ללא מספיק הכנסה שוטפת כדי לעמוד בתשלומי המשכנתא על דירה מקבילה. החזר משכנתא בשיעור מימון של 50% פחות או יותר זהה לשכר הדירה על הנכס, אבל בשיעור מימון מקסימלי של 75% החזרי המשכנתא כמעט תמיד גבוהים יותר מגובה שכר הדירה.

לא בדקתי, אבל אני די בטוח שזה התרחיש שרלוונטי לרוב הישראלים, שוכרי ובעלי דירות כאחד, מהסיבה הפשוטה שהרבה יותר קל לשכור דירה מאשר לקנות אותה.

רבים משוכרי הדירות לא מוכנים להתפשר על מקום המגורים אבל כן מוכנים להתפשר על הרצון לגור בדירה בבעלותם.

ורבים מבעלי הדירות למגורים מתפשרים על האזור בו הם רוצים לגור.

למי התרחיש הזה רלוונטי?

אלה יכולים להיות למשל זוגות צעירים שמרוויחים שכר נאה, אבל עוד לא צברו מספיק חסכונות להון עצמי.

ואלה יכולים להיות אפילו משפחות שמרוויחות שכר גבוה אבל פשוט לא חוסכות מספיק כדי לצבור הון עצמי, תופעה נפוצה יחסית בארץ.

מה הפתרון במקרה הזה? זה תלוי במטרות שלכם.

אם חשוב לכם לגור בדירה משלכם, ויש לכם אפשרות לרכוש דירה באזור אחר מזה שתרצו לגור בו, אז יש כאן טרייד-אוף שבהכרח כולל פשרה:

• או שתוותרו על האזור בו תרצו לגור, אבל תגורו בדירה משלכם
• או שתוותרו על הרצון לגור בדירה משלכם, אבל תגורו איפה שתרצו

כאן בעצם צריך להחליט מה יותר חשוב לנו ואיפה נחוש פגיעה יותר משמעותית באיכות החיים – אם נוותר על האזור בו נרצה לגור או אם נוותר על הרצון לגור בדירה משלנו.

 

אז כדאי לגור בדירה משלנו או לשכור באזור טוב יותר?

בפרק 4 של הסדרה "מתחת לבלטות", ששמו "יוצאים מהמרכז", שאול אמסטרדמסקי בחן מה יגרום לאנשים להעתיק את מגוריהם מהמרכז לפריפריה. בפרק נאמר שכבר עכשיו רק העשירון העליון פחות או יותר יכולים להרשות לעצמם לקנות דירת 4 חדרים במרכז הארץ.

הפרק בחן את ההבדלים בין המרכז לפריפריה בהיבטים של חינוך, תעסוקה, בילוי ופנאי וגם בסוגיות הביטחוניות, והראה שאכן קיימים פערים משמעותיים בכל התחומים. מנגד – עלות הדירות בפריפריה נמוכה משמעותית, ויש גם יתרונות אחרים כמו מרחבים רבים יותר ושקט.

הפרק גם סקר את הפיתוח שמתבצע באזורים מסוימים בפריפריה שאמור לייצר הזדמנויות רבות יותר ולצמצם את הפערים מהמרכז, וכולי תקווה שזה אכן יקרה.

אבל נכון לעכשיו יש הבדלים משמעותיים באיכות החיים בין המרכז לפריפריה ולא ניתן להתכחש לכך. לכן לטעמי, כל עוד אין לנו שאיפות מוגזמות ולא ריאליות, הרבה יותר חשוב לגור באזור שמתאים לנו מאשר בדירה משלנו, גם אם זה אומר לגור בשכירות.

למקום שבו אנחנו חיים יש השפעה גדולה מאוד על איכות החיים שלנו, ובמקרה של הורים לילדים – גם על איכות החיים של ילדינו. אמחיש זאת באמצעות החוויה האישית שלי.

אני נולדתי וגדלתי באזור שמבחינתי לא היה מוצלח. האוכלוסייה הייתה ברמה מתחת לממוצע, בבית הספר היו הרבה ילדים מופרעים, היה קשה למורים ללמד, הציקו לי, שרו עליי שירים מעליבים, ואפילו עברתי חרם ביסודי.

חשוב לי להדגיש שאני לא פראייר וידעתי לעמוד על שלי. הלכתי הרבה מכות בתקופת היסודי והחטיבה, והצד המתגרה חטף ממני והבין לא להתעסק איתי יותר.

אבל רוב הזמן לא היו לי חברים. הייתי נפגש עם הילדים לשחק כדורגל ובמסיבות יומולדת, אבל לא ממש התחברתי אליהם, ופשוט לא היה לי כיף.

בכיתה ט' אפילו ביקשתי לעבור כיתה, ומאז המצב השתפר. בכיתה שעברתי אליה היו חבר'ה טובים, הכרתי חברים חדשים, ובתיכון המשכתי למגמת מחשבים שגם שם הרגשתי בנוח והיו לי חברים טובים.

הנקודה המרכזית היא שכשמרבית האוכלוסייה פחות איכותית, אז רוב הסיכויים שהחברים לכיתה, השכנים וכו' לא יהיו לטעמנו.

לעומת זאת בשכונה טובה המצב יהיה הפוך – רוב הסיכויים שנפגוש אנשים טובים, וגם אם חלקם לא יהיו לטעמנו, הם יהיו המיעוט ולא הרוב.

אני מבין כמובן את הנוחות בלגור בדירה משלנו. כשאנחנו גרים בדירה משלנו אין בעל בית שיכול להחליט לא לחדש חוזה ולכפות עלינו מעבר דירה, וגם נרגיש יותר בנוח להשקיע מכספנו בעיצוב הדירה.

אבל ברוב המקרים אפשר למצוא דירה להשכרה לטווח ארוך, וגם לא צריך לפחד יותר מדי מלהשקיע בדירה שכורה, גם אם נגור בה רק שנים ספורות. ואפילו אם נכפה עלינו מעבר, זה בסופו של דבר לא כזה אסון – עלות המעבר אינה גבוהה, ונכון שיש אי נוחות מסוימת למספר ימים/שבועות, אבל זה לא סוף העולם.

 

בחזרה לילדות

זכור לי שאמא שלי, עליה השלום, חיפשה במספר הזדמנויות לעבור דירה, אבל השיח בבית כשהייתי ילד היה תמיד שזה יקר מדי לעבור לאזורים טובים במרכז ואין להורים שלי מספיק תקציב.

עכשיו תכלס, אני די בטוח שזה לא נכון, כי ההורים שלי לא בדיוק שלטו בענייני הפיננסים שלהם. כתבתי בעבר על הסיפור של אמא שלי כחלק מהתהליך האישי שעברתי שבעקבותיו הקמתי את להשקיע נכון, וכן על איך המרתי את אבא שלי ממשקיע במניות למשקיע במדדים.

מה שאני די בטוח שקרה זה שההורים לא רצו לקחת משכנתא גדולה מדי, כי זאת היה המנטליות בזמנו, סביר שהם גם לא ניתחו נכון את התזרים החודשי שלהם ואת היכולת לעמוד בהחזרי המשכנתא, ושתי הסיבות האלה הובילו אותם למסקנה שגויה שלא יוכלו לקנות דירה באזור טוב יותר.

אבל אפילו אם אני טועה ובאמת לא היה להם מספיק בזמנו, זה לא משנה את העובדה שהם יכלו פשוט לעבור לדירה שכורה באזור טוב יותר. אני בטוח שתקופת הילדות שלי היתה נראית אחרת לגמרי אם היינו גרים בדירה שכורה בשכונה טובה. ואפילו אם היינו עוברים דירה כל כמה שנים זה לא היה מפריע לי בתור ילד/נער.

את הדירה בה גרנו הם יכלו להשכיר, להמשיך לחסוך ולהשקיע, ובהמשך למכור את הדירה ולקנות דירה למגורים באזור הרצוי. ואפילו אם היינו גרים כל הזמן בשכירות זה היה בסדר גמור.

למען הסר ספק, אין לי שום טענות כלפי ההורים שלי. הם פעלו לפי מיטב הבנתם, ועשו מה שיכלו כדי לדאוג לרווחת המשפחה.

אבל את הלקח שלי אני למדתי, והבטחתי לעצמי שאת הילדים שלי נגדל בשכונה טובה, לא משנה מה. השיקול של לגור בדירה משלנו אף פעם לא קיבל משקל גבוה מדי אצלי ואצל אשתי.

 

מה בפועל עשינו

כשעזבתי את הבית, וגרתי עם שותפים, ובהמשך עם אשתי, וגם כשנולדו הילדים, לא הפריע לי להישאר קרוב להורים, אפילו באזור פחות טוב. הקרבה להורים עזרה לנו, והסביבה פחות הפריעה לי כי לא הייתי במסגרת כמו בית-ספר. החברים הטובים גם ככה גרו בכל מיני מקומות שונים, והיינו מצליחים להיפגש בלי בעיה.

גם חשבתי לעצמי שכשהילדים קטנים והולכים לגן, הסביבה לא כ"כ משנה, והרבה יותר חשוב להיות קרוב להורים.

אז מכוח האינרציה נשארנו באזור שאני לא מת עליו. היה לנו בראש שזה עניין זמני ובטוח נעבור מתישהו, כאשר שמתי לעצמי דד-ליין לעבור עד שהגדול יעלה לכיתה א'. לפי טבעם של דד-ליינים, השלמנו את המשימה רגע לפני שהגדול מתחיל כיתה א', ועזבנו את האזור ועברנו דירה רק כשהגעתי לגיל 41.

בדיעבד, אני חושב שזאת היתה טעות, והיינו צריכים לעבור מספר שנים קודם לכן, מכמה סיבות:

1. הסביבה כן משפיעה גם בלי ילדים או עם ילדים קטנים. זה לא כיף שצעירים מרעישים מהגינות או דופקים רייסים עם האופנועים שלהם באמצע הלילה; זה לא כיף שאנשים לוקחים את הכלבים שלהם לעשות קקי באמצע דשא של גינת משחקים(!) ועוד בלי לנקות אחריהם; זה לא כיף שילדים מטנפים את הגינה עם אריזות של חטיפים ושופכים מיץ בלובי של הבניין; זה לא כיף לשמוע צעקות ואיומים של אנשים לא מנומסים (ואני עדין); וזה לא כיף לגור בסביבה שבה אין שפה משותפת עם השכנים ואין כ"כ עם מי ליצור אינטראקציה חברתית.
2. סביבה טובה היא סביבה מקדמת – גם להורים וגם לילדים. אפשר ליצור חברויות, קשרים טובים, ואפילו קשרים עסקיים.
3. בסביבה טובה יותר נעים להזמין חברים ומשפחה הביתה.
4. שלחנו את הגדולים לגן פרטי בתשלום גם אחרי גיל 3, כי בגן הפרטי היתה סביבה טובה יותר. אבל אחרי שעברנו, ובערך הכפלנו את עלות הדיור הכוללת (שכ"ד + ועד + ארנונה), קלטנו שהפרש העלויות היה מתקזז פחות או יותר עם עלות הגן הפרטי. ככה שההוצאה הכוללת היתה דומה, אבל לפחות היינו נהנים מיתרונות 1-3 שציינתי.

כהערת אגב אציין יתרון נוסף למגורים בשכירות, לפחות באופן זמני. לעבור לדירה שכורה זה תהליך קל ומהיר יותר מלמצוא דירה למגורים, ככה שהעדפנו לשכור דירה למרות שיכולנו גם לקנות. גם ככה עשינו "סקר שכונות" נרחב, עם הרבה עזרה שקיבלנו מחברים ומכרים, במטרה למצוא שכונות טובות שיתאימו לנו ולבחור ביניהן. אם במקביל לחיפוש ובחירת שכונה היינו צריכים גם לחפש ולבחור דירה לקנייה, זה היה הופך את הפרויקט להרבה יותר מסובך וארוך.

התהליך של חיפוש דירה להשכרה היה כאמור מהיר יותר, יכולנו לבחון את האזור ולהתבסס בו לפני שנחליט לרכוש דירה. אם מרוצים והכל בסדר, אפשר ברוגע לחפש דירה למגורים, בלי לחץ של זמן ובלי להתפשר, וכשהילדים כבר נמצאים במסגרות.

מי שמעדיפים לשכור באזור טוב על חשבון מגורים בדירה משלהם, אבל כן רוצים לקנות דירה למגורים בעתיד – מה כדאי להם לעשות בינתיים?

במקרה הזה יש שתי אפשרויות מרכזיות, וזה תלוי אם אתם מתחברים יותר לנדל"ן או לשוק ההון:

1. המתחברים יותר לנדל"ן: לקנות דירה להשקעה באזור זול יותר, ועם השנים אחרי שהמשכנתא הצטמצמה והדירה עלתה בערכה, אפשר למכור את הדירה ולקנות במקומה דירה למגורים באזור הרצוי. מה שנקרא: "תקנה איפה שאתה יכול ותגור איפה שאתה רוצה".
2. המתחברים יותר לשוק ההון: להשקיע את החסכונות בשוק ההון עד להגעה לסכום שיאפשר קניית דירה.

בעיניי שתי האפשרויות טובות. אני אישית נוטה לאפשרות השניה, כיוון שהשקעה בשוק ההון הרבה יותר קלה ופאסיבית. לעומת זאת השקעה בנדל"ן דורשת המון זמן ואנרגיה, במיוחד ברכישה ובמכירה, אבל גם בשוטף. בנוסף, השקעה בשוק ההון רווחית יותר בממוצע מהשקעה בנדל"ן. כמובן שעסקת נדל"ן ספציפית, בתקופה ספציפית, יכולה להיות רווחית יותר משוק ההון, במיוחד אם יש אפשרות להתחדשות עירונית ומדובר באזור מתפתח. אבל בממוצע לטווח ארוך השקעה בשוק ההון עדיפה, וזה נכון גם אם לוקחים בחשבון את המינוף בנדל"ן.

מצד שני, רכישת דירה יחידה בישראל זוכה להטבות מס, בדגש על פטור ממס שבח, וכשלוקחים בחשבון את הטבות המס הפערים בין שוק ההון לנדל"ן מצטמצמים. בנוסף, יש שיעדיפו להשקיע בנדל"ן במטרה להיצמד למחירי הדירות בישראל, אם הכוונה היא גם ככה להחליף את הדירה להשקעה בדירה למגורים בעתיד.

כך או כך, שתי האפשרויות טובות בעיניי, ואפשר כמובן גם לשלב. עוד על השיקולים בנושא בפוסט על ניתוח השקעה בנכס נדל"ן מניב.

אז מה דעתכם?

• האם אתם מעדיפים לגור בדירה משלכם או לשכור דירה באזור טוב יותר?
• האם אתם חושבים שבגיל צעיר חשוב יותר לחסוך ולהשקיע גם על חשבון התפשרות באזור המגורים, או ההיפך?
• ומה הדרך המועדפת עליכם להגעה לדירת החלומות שלכם?

שתפו אותנו בתגובות בפוסט בקהילה ⇓

• 
•