בפוסט הקודם דנו במצבים שונים בהם נרצה להכניס לשוק סכום גדול של כסף, וכן בתוצאות האפשריות למיצוע יזום של הכניסה לשוק, כלומר חלוקה מכוונת למנות, והגענו למסקנה העקרונית שסטטיסטית עדיף להכניס את כל הכסף לשוק בבת אחת מאשר למצע. בפוסט הזה נצלול יותר לעומק ונבחן את הנתונים והמחקרים שנערכו בנושא, הן של התשואות והן של הסיכונים, ונדון בהשלכות הפסיכולוגיות, כדי שנוכל לקבל החלטה מושכלת.
מה הסבירות שמיצוע יהיה עדיף על כניסה בבת אחת?
מחקר של ואנגארד משנת 2012 בשם “Dollar-cost averaging just means taking risk later” השווה בין השקעה חד פעמית של סכום כסף לבין הכנסת הסכום במנות על פני תקופות שונות (בין חצי שנה ל-3 שנים). המחקר בחן את התוצאות לאורך תקופות שונות על פני עשורים רבים בארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, וכן בחן הקצאות שונות של התיק בין מניות לאג"חים. המחקר הראה שהשקעה חד פעמית השיגה תשואות גבוהות יותר מכניסה במנות בערך בשני שליש מהמקרים. התוצאה היתה נכונה לכל הרכב תיק שנע בין 100% מניות ל-100% אג"חים. בנוסף, ככל שתקופת המיצוע היתה ארוכה יותר, כך עלתה הסבירות להשיג תשואה גבוהה יותר בהשקעה חד פעמית. למשל בהשקעה ל-3 שנים ההשקעה החד פעמית היתה עדיפה ב-90% מהמקרים.
מחקר נוסף של Northwestern Mutual Wealth Management בחן נתונים עדכניים יותר (1950-2020) ומצא תוצאות טובות יותר מהמחקר של ואנגארד: כניסה חד פעמית היתה עדיפה על מיצוע למשך שנה ב-75% מהמקרים בתיק של 100% מניות, ב-80% מהמקרים בתיק של 100% אג"ח, וב-89% מהמקרים בתיק של 60/40.
בכמה כניסה בבת אחת עדיפה על מיצוע?
מחקר שפורסם בבלוג Off Dollars and Data ובחן כניסה בבת אחת מול מיצוע על פני שנתיים לשוק האמריקאי בין 1960-2018 הראה שכניסה חד פעמית עדיפה ב-74% מהמקרים, ושהפער לטובת כניסה חד פעמית עומד על 7.5% תשואה עודפת במשך אותן שנתיים. יחד עם זאת, כפי שניתן לראות בתמונה, טווח האפשרויות רחב מאוד: ישנן תקופות בהן כניסה חד פעמית השיגה תשואות עודפות ב-50%, ותקופות שבהן מיצוע השיג תשואות עודפות ב-25%.
מה לגבי הסיכון הממוצע?
באופן טבעי כניסה במיצוע לשוק מקטינה את הסיכון, כיוון שמזומן הוא פחות תנודתי ממניות ואג"חים. אך מה שחשוב באמת הוא לא רק התשואה והסיכון שנמדדים בנפרד, אלא המתאם בין הסיכון לבין התשואה, או ה-risk-adjusted return, כפי שנמדד למשל ע"י מדד שארפ, שהחישוב שלו (בקירוב) הוא התשואה ביחס לסיכון (התנודתיות).
בהשוואה בין שתי השקעות, ההשקעה עם מדד שארפ הגבוה יותר היא ההשקעה שמייצרת את התשואה הגבוהה ביותר ביחס לסיכון שנלקח. בהחלט יכול להיות מצב שבו השקעה א' תהיה רווחית יותר מהשקעה ב', אבל להשקעה ב' יהיה מדד שארפ גבוה יותר כיוון שהסיכון של השקעה א' ביחס לב' גבוה יותר מהתשואה של א' ביחס ל-ב'. במילים אחרות, בחירה בהשקעה א' אומרת שבחרנו להוסיף יותר סיכון ביחס לתוספת התשואה.
בהקשר של כניסה חד פעמית או מיצוע – מעניין לבחון את מדד השארפ של שתי האפשרויות, והמחקר של ואנגארד בחן זאת. בתמונה מטה ניתן לראות שמדד השארפ של כניסה חד פעמית לשוק היה גבוה יותר מזה של מיצוע ל-12 חודשים, כלומר המתאם בין התשואה לסיכון של כניסה חד פעמית היה גבוה יותר. במילים אחרות, גם כשלוקחים בחשבון את הסיכון עדיף להכניס את הכסף בבת אחת לשוק.
ממוצעים זה נחמד, אבל פסיכולוגית אני חושש ליפול על אחד מהתרחישים הגרועים ביותר
כפי שציינו בפוסט הקודם, מיצוע יהיה עדיף רק בתרחיש של שוק יורד, שהוא נדיר יותר מתרחיש של שוק עולה. יחד עם זאת, משקיעים רבים חיים טוב יותר מבחינה פסיכולוגית עם הפסד תשואות פוטנציאליות מאשר עם אובדן ערך משמעותי (על הנייר, ולטווח קצר-בינוני). בהיבט הזה חשוב לציין שהמטרה של המשקיע היא בסופו של דבר להכניס את כל הכסף לשוק, ולכן השפעת ההגנה של המיצוע מהפסד זמני תהיה רק בתקופת המיצוע. אם למשל המשקיע החליט למצע על פני שנה אחת והתחיל להשקיע בתקופה של ירידות של 3 שנים, זה אומר שהוא הקטין חלקית את הירידות של השנה הראשונה, אבל ספג בכל מקרה את הירידות של השנתיים הבאות. עד כמה הייתם מוכנים להאריך את תקופת המיצוע? שנתיים? 3 שנים? 5 שנים? סביר מאוד שלא הייתם רוצים להחזיק מזומנים תקופה ארוכה מדי, וכפי שציינו, פריסה ארוכה יותר של המיצוע מקטינה עוד יותר את הסבירות שהמהלך ישתלם (פריסה ל-3 שנים היתה עדיפה רק ב-10% מהמקרים).
לכן, גם אם פסיכולוגית נעדיף למצע, ככל שתקופת המיצוע תהיה קצרה יותר כך ההגנה שלה מהפסד תהיה קטנה יותר, וככל שהיא תהיה ארוכה יותר, הפסד התשואה הפוטנציאלי יהיה גבוה יותר. אז בסה"כ אין שום דבר רע בלמצע את הכניסה לשוק אם זה נותן לנו יותר שקט מבחינה פסיכולוגית ויקטין תסכול אפשרי מהכנסה של כל הכסף בתזמון גרוע. צריך רק לזכור את הנתונים ולבחור תקופת מיצוע שתתאים לנו – לא קצרה מדי (שכנראה לא תספק הרבה הגנה) ולא ארוכה מדי (שסביר מאוד שתפגע לנו בתשואות).
איך כדאי למצע בפועל? (כולל אפשרות למיצוע "משודרג")
אם החלטנו למצע את הכניסה, תחילה עלינו לבחון מה הסכום שבאמת זקוק למיצוע. אם קיבלנו סכום מזומן חד פעמי גדול זה די ברור – הסכום שקיבלנו זה הסכום שמיועד למיצוע. אבל אם לא מדובר בהשקעת כסף מזומן, אלא ברצון להגדיל חשיפה מנייתית לחיסכון קיים, אז תחילה עלינו לבחון מה הסכום שכבר חשוף למניות.
למשל: יש לנו קה"ש במסלול כללי (שנותן לרוב חשיפה מנייתית של כ-40%) והבנו שהכי ישתלם לנו לטווח הארוך להעביר את קרן ההשתלמות למסלול בניהול אישי (IRA) ולרכוש בה מדדי מניות. ברגע שהכסף נויד לחשבון ה-IRA שלנו הוא יושב ככסף מזומן עד שנשקיע אותו. למרות שהתחושה היא שמדובר במקרה בו קיבלנו סכום מזומן חד פעמי, בפועל כ-40% ממנו כבר היו חשופים לשוק, ואם נכניס אותם בבת אחת פשוט נשמור על חשיפה מנייתית קיימת. כך שהדילמה אם למצע ולאיזו תקופה מתייחסת רק ל-60% הנותרים. בנוסף, גם 60% הנותרים לא היו מוחזקים במזומן אלא באפיק סולידי כזה או אחר (ככל הנראה אג"חי), כך שבפועל עלינו להשקיע את 60% הנותרים באג"חים, ולאורך תקופת המיצוע למכור מנות של אג"ח ולקנות בהן מניות.
התרחיש הזה בעצם מעלה רעיון נוסף – גם אם קיבלנו סכום מזומן גדול אותו נרצה למצע, למה שלא נחזיק נכס סולידי כמו אג"ח קצר טווח או מק"ם (מלווה קצר מועד של המדינה) במקום מזומן, ובכל חודש נמכור מנה ממנו ונעביר אותה לשוק המניות? המצב הזה אמור להיות עדיף על להחזיק מזומן בתקופת המיצוע, כיוון שהאג"חים לפחות מייצרים תשואה כלשהי, גם אם נמוכה. אז מסתבר ש-Of Dollars and Data בחנו את הנושא, וראו שאם מחזיקים מק"ם של ממשלת ארה"ב במקום מזומן לאורך תקופת המיצוע, כניסה חד פעמית עדיין תשיג תשואות גבוהות יותר בממוצע ב- 60-75% מהזמן, אך המיצוע ישיג מדד שארפ גבוה יותר. במילים אחרות, אם מחזיקים מק"ם במקום מזומן תוך כדי תהליך המיצוע, מתאם התשואה לסיכון יהיה גבוה יותר מאשר בכניסה חד פעמית של כל הכסף.
סיכום
בסופו של דבר, מה שיותר חשוב לנו בתור משקיעים מלהתגונן בפני ירידות לטווח קצר ע"י מיצוע, הוא לקבוע את רמת הסיכון שאנו מעוניינים לקחת לטווח הארוך. אם החשש שלנו מירידות לטווח קצר הוא כה גבוה ומוביל לכך שאנו שוקלים למצע, יכול להיות שבכלל לא כדאי שנכניס את כל הכסף לשוק המניות, עם או בלי מיצוע, ועדיף שנקצה את חלקו לאפיקים סולידיים יותר.
הכנסת כספים במיצוע היא שיטה שמנסה לתזמן את השוק בצורה עקיפה, גם אם היא לא מנסה לחזות תזמון מדויק של משבר פוטנציאלי. כמשקיעים פאסיביים אנחנו כבר יודעים שניסיונות לתזמן את השוק לרוב נידונו לכישלון, וש:
Time in the market beats timing the market
יחד עם זאת, בחלק מהזמן שיטת המיצוע עדיפה, ואם יש לנו חששות ממצב השוק, ומבחינה פסיכולוגית אנחנו מעדיפים להקטין סיכון גם תוך אובדן תשואות מסוים, אז אין שום דבר פסול במיצוע. במידה וזה המקרה, כדאי לא לבחור בתקופה ארוכה מדי לתהליך המיצוע, וכדי להשיג תשואות טובות יותר ביחס לסיכון, כדאי לשקול להחזיק נכס סולידי כמו מק"ם או אג"ח קצר טווח במקום מזומן תוך כדי המיצוע.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
