בפוסט קודם הזכרנו שרשות שוק ההון מתכוונת להטיל שתי מגבלות על מסלול "עוקב מדדי מניות" שכולל 3 מדדי מניות – מגבלת חשיפה של עד 50% לכל מדד, וכן הגדרה שעל המדדים להיות שונים, כך שלא יתאפשר שמדד מסוים יהיה חופף/מוכל ברובו במדד אחר.
המגבלות הצפויות החדשות יחייבו מסלולים קיימים עם הטיה חזקה לסקטור הטכנולוגיה לשנות את מדיניות ההשקעה שלהן.
אז מצד אחד יש כאן משהו חיובי (שגם אנחנו שותפים לו בשיחותינו עם הרשות): האפשרות לייצר מסלולי השקעה בפיזור רחב יותר מה-S&P 500.
מנגד יש כאן פגיעה בחופש הבחירה של החוסכים, ופטרנליזם מצד הרגולטור שמודאג מהאפשרות שהחוסכים ישקיעו במסלולים תנודתיים יותר ממדד מניות רחב.
הנושא עלה בחלק מהתגובות לאותו פוסט, וגם הסולידית כתבה על כך. בפוסט הזה אנסה לעשות סדר בנושא ולהסביר את עמדתי.
למה בכלל יש רגולציה על מסלולי השקעה?
ככלל אני בעד כמה שיותר חופש לאזרחים, עם מינימום התערבות ממשלתית בחיי הפרט, ומינימום רגולציה. זה נכון בכל תחום, ובפרט בנוגע לחסכונות והשקעות. אזרחים בוגרים צריכים להיות מסוגלים לבחור את בחירותיהם בחופשיות, גם אם הם נכנסים לסיכונים גבוהים ואף מיותרים, ולשאת בתוצאות הבחירה שלהם.
אם חוסך מסוים בוחר במודע במסלול בסיכון גבוה מדי וכתוצאה מכך הפנסיה שלו נפגעת – זאת הבעיה שלו. המדינה אולי חוששת מכך שלחלק מהחוסכים לא תהיה פנסיה מספקת בפרישה והיא תצטרך לשלם להם הבטחת הכנסה, אבל אנשים בוגרים אינם תינוקות חסרי הגנה, והמדינה לא חייבת לעשות זאת.
חוץ מזה, ההיקף של החשש הזה הוא נמוך מאוד – כמות האנשים שבוחרים מיוזמתם במסלול עוקב נאסד"ק (או מסלול דומה) היא נמוכה מאוד, ומבין אותם אנשים – רובם כנראה בעלי הבנה גבוהה מהממוצע ופחות סביר שיעשו טעויות (כמו לעבור למסלול סולידי אחרי ירידות משמעותיות, ולחזור מאוחר מדי לשוק המניות אחרי שהשוק כבר התאושש).
אז בהיבט הזה – מבחינתי שהגופים המוסדיים יציעו כל מסלול שבא להם, כולל כל "הטרנדים החמים", כולל מסלול נאסד"ק, כולל מסלול מניות small cap, ואפילו מסלול עוקב ביטקוין, כל עוד מדובר במסלול אופציונלי שצריך לבחור באופן יזום, ולא במסלול ברירת המחדל. המדינה לא צריכה לשמש בייביסיטר לחסכונות הציבור.
גם ככה קיימים כל מיני מסלולים נישתיים כמו מסלול קיימות, הלכה, שריעה ושאר ירקות, אז בעיניי – מוטב היה שכל גוף יוכל להציע איזה מסלול שבא לו, בכלל בלי לקבל את אישור הרגולטור.
איפה כן יש מקום לרגולציה על מסלולי השקעה?
אני חושב שהמקומות המרכזיים בהם הרגולטור צריך להתערב הם:
- חיוב הצעת מסלולים פאסיביים בדמי ניהול נמוכים: האפשרות הזאת חשובה ביותר בעיניי ומאפשרת לחוסכים להשקיע את חסכונותיהם בזול, ובהלימה למחקרים הרבים שמראים שהשקעות מנוהלות לא מצליחות להכות את מדדי הייחוס שלהם. טוב עשתה הרשות שאימצה את מסקנות ועדת יפה בנושא.
- שקיפות בנוגע לעלויות הניהול – כולל דמי הניהול הגלויים, וגם דמי הניהול הסמויים יותר המכונים "הוצאות ניהול השקעות". גם בנושא זה טוב שהרשות אימצה את מסקנות ועדת יפה.
- הגדרת מסלול ברירת מחדל מתאים: לצערנו רוב החוסכים אינם מבינים כמעט דבר וחצי דבר בהשקעות ובשוק ההון. אז רגולציה שמכווינה את ההמונים למסלול רצוי היא מבורכת בעיניי, כל עוד נשמרת במקביל אפשרות הבחירה לחוסכים.
בהקשר של מסלול ברירת המחדל – ב"חיסכון לכל ילד" המדינה קבעה שמסלול ברירת המחדל לתינוקות שנולדו יהיה מסלול בסיכון גבוה וזו הגדרה מבורכת כיוון שמדובר בחיסכון לטווח ארוך שחשיפה מנייתית גבוהה מתאימה עבורו מאוד.
מה שתמוה בעיניי הוא שמסלול ברירת המחדל בפנסיה, שהוא חיסכון לטווח אפילו יותר ארוך מחיסכון לכל ילד, כולל חשיפה מנייתית נמוכה מאוד של כ-50% בלבד, שזה שערורייתי בעיניי.
ניסיתי בעבר לפעול מול הרשות כדי לקדם שמסלול ברירת המחדל לחוסכים צעירים בפנסיה יהיה מסלול מחקה מדד מניות, כלומר מסלול עם חשיפה מנייתית מקסימלית, ולקראת גיל הפרישה המסלול ישתנה למסלול פאסיבי עם חשיפה מנייתית נמוכה יותר (כגון מסלול עוקב מדדים גמיש). לצערי הרב הרשות לא קבעה כך את מסלול ברירת המחדל, ומדובר בפספוס גדול בעיניי.
אז מה העניין עם השינוי הנוכחי של "מסלול עוקב מדדי מניות"?
כמו שציינתי, לפעילות הנוכחית שלנו מול רשות שוק ההון יש מטרה אחת – לאפשר מסלול פאסיבי מנייתי בפיזור גלובלי רחב. זה חשוב גם בהיבט של חופש הבחירה של החוסכים, ובעיניי זה גם המסלול הפאסיבי הטוב ביותר כיוון שהגישה הבסיסית של השקעות פאסיביות אומרת שאף אחד לא יודע איזה שוק ואיזה סקטור יובילו בכל תקופה, ולכן נפזר את ההשקעה על כל השווקים וכל הסקטורים.
מבחינה עקרונית/תפיסתית – אין שום סיבה בעולם לאפשר מסלול מחקה S&P 500 ומסלול מחקה נאסד"ק ולא לאפשר מסלול בפיזור גלובלי רחב.
הבעיה היתה עם הגדרה לוקה בחסר של מסלול "עוקב מדדי מניות", שמחייב מינימום 3 מדדי מניות. כוונת המשורר בהגדרת המסלול היתה טובה – לאפשר מסלולים בפיזור רחב יותר מאשר ה-S&P 500. אבל היעדר המגבלות במסלול גרמו לתוצאה ההפוכה – מסלולים פחות מפוזרים, יותר "טרנדיים", יותר סקטוריאליים, ועם שינויים תכופים במדיניות ההשקעה.
הפתרון שבחרה הרשות הוא להטיל מגבלות על המסלול הקיים שמוגדר באופן בעייתי, במקום להציע מסלול חלופי טוב יותר. זה פתרון טלאי על טלאי לא מוצלח במיוחד.
המגבלה שמונעת חפיפה בין המדדים אכן פותחת פתח למסלולים עם פיזור גיאוגרפי רחב יותר מה-S&P 500. בהקשר הזה השינוי הוא חיובי, גם אם בינתיים המסלול הנוכחי עדיין לא מאפשר להשקיע במדד עולמי פשוט.
מנגד, השינוי הזה פוגע בחופש הבחירה של משקיעים שמעדיפים מסלול עוקב נאסד"ק / מוטה טכנולוגיה.
אז אפשר להגיד שתוצאת השינוי לא טובה מספיק מאף בחינה: מי שמחפש פיזור גלובלי מלא לא ישיג זאת גם עם מסלול שכולל 3 מדדים שונים ולא חופפים, ומי שמחפש מסלול מוטה טכנולוגיה לא יקבל בכלל מענה.
בעיה משנית בשינוי: גם אם מנסים להרכיב מסלול גלובלי באמצעות 3 מדדים (כגון "השילוש הקדוש" של סנופי, אירופה ושווקים מתפתחים) – מגבלת המקסימום של 50% לכל מדד לא מאפשרת להקצות לשוק האמריקאי את חלקו היחסי בשוק המניות העולמי, שעומד על כ-60%.
אז מה הפתרון הנכון?
הפתרון הנכון בעיניי בא לידי ביטוי בהצעה לשינוי מסלול עוקב מדדי מניות שהעברנו לרשות. ההצעה מציעה להגדיר מסלול חדש בשם "עוקב מדדי מניות גלובלי" שלא יכיל דרישה למינימום 3 מדדים, ורק יחייב שהמסלול ייתן חשיפה גיאוגרפית ל-75% משוק המניות העולמי לפחות.
ניתן יהיה לממש את המסלול באמצעות מדד עולמי אחד, או באמצעות שילוב מדדים כזה או אחר, לבחירת הגוף המנהל, כל עוד לא יהיה שינוי בהקצאת האחוזים בין המדדים כדי למנוע התערבות אקטיבית ולשמר את אופיו הפאסיבי של המסלול.
במקביל הצענו לשמור את המסלול הקיים (ולשנות את שמו ל"מסלול עוקב מדדי מניות דינמי"), ככה שאם הגופים המוסדיים רוצים להציע מסלולים טרנדיים ולשנות את מדיניות ההשקעה חדשות לבקרים – שיהיה להם בכיף.
ובאופן כללי – כדאי לאפשר גמישות רבה יותר בהגדרת מסלולים חדשים ללא התערבות הרגולטור.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
