בפוסטים האחרונים דנו בעיקרון שהוא ככל הנראה החשוב ביותר בעולם ההשקעות, עקרון הפיזור, והתמקדנו בהיבטי הפיזור בחלק המנייתי של התיק. בפוסט הזה נתמקד בהבנת התשואות והתנודתיות של אפיקי השקעה שונים בשוק ההון, שההבנה שלהם היא הבסיס לתכנון תמהיל התיק שלנו באופן שיתאים למטרות שלנו.
הטבלה הבאה בוחנת אפיקי השקעה שונים (Asset Classes) על פני 92 שנה בשוק האמריקאי, עם נתונים בין השנים 1926-2018.
לכל אפיק השקעה מצוינת התשואה השנתית הממוצעת שלו, וכן סטיית התקן של התשואה, שהיא אומדן מקובל לסיכון. בעצם, כאשר אנחנו מדברים על השקעה מפוזרת במדדי מניות או אג"חים, נטרלנו כבקר את הסיכון הפרטני של השקעה בחברה בודדת (אחזקת מניה של חברה ספציפית או מתן הלוואה בדמות אג"ח לאותה חברה). במילים אחרות, בהשקעה מפוזרת במדדים הסיכונים של אובדן מוחלט של הכסף או ירידת ערך קבועה וממושכת כלל לא אפשריים, סיכונים שבהחלט קיימים בהשקעה בחברה ספציפית.
אז איזה סיכון כן נשאר לנו? סיכון התנודתיות, כלומר האפשרות להשיג בשנים מסוימות תשואות שונות מהממוצע, ובפרט תשואות נמוכות יותר ואף שליליות. הסטייה מהתשואה הממוצעת נמדדת באמצעות סטיית התקן.
מתוך הטבלה ניתן לראות כי מדדי מניות של חברות קטנות הן האפיק הרווחי ביותר, עם תשואה שנתית ממוצעת של כ-12%, אך גם התנודתי ביותר עם סטיית תקן גבוהה של כ-32%. אחרי המניות הקטנות מגיעים מדדי המניות של החברות הגדולות (כמו ה-S&P 500) עם תשואה שנתית ממוצעת מעט נמוכה יותר (אך עדיין גבוהה) של 10%, וסטיית תקן נמוכה יותר (אך עדיין גבוהה) של כ-20%. אחריהן מגיעים האג"חים, אחריהן מלווה קצר מועד של ממשלת ארה"ב (שמוגדר כריבית חסרת הסיכון) ולבסוף האינפלציה.
בהקשר של האינפלציה, בעצם מעניין אותנו לדעת לכל אפיק מה התשואה הריאלית שלו. אז איך מחשבים את זה? בגדול ניתן פשוט להפחית את האינפלציה הממוצעת מהתשואה, זה לא החישוב הכי מדויק אבל זה מאוד קרוב לכך. לכן התשואה הריאלית של מדדי מניות קטנות היא כ-9% לשנה והתשואה הריאלית של מדדי מניות גדולות היא כ-7% לשנה. למי שתוהה מדוע האינפלציה קרובה ל-3% התשובה היא שבפרק הזמן הארוך שנמדד היו תקופות עם אינפלציה גבוהה כמו בשנות ה-70' של המאה הקודמת שהעלו את הממוצע. ב-20-30 שנה האחרונות בכל העולם המפותח, ובפרט בארה"ב ובישראל, האינפלציה הממוצעת היא באזור ה-2% ואפילו מעט פחות מכך.
מה ניתן להסיק מהטבלה?
מהטבלה ניתן להסיק מספר מסקנות:
- קודם כל קיים מתאם ברור בין סיכון לבין תשואה, והמתאם הזה בסה"כ הגיוני. הרי מתי נהיה מוכנים להגדיל סיכון? רק אם נפוצה בתשואה גבוהה יותר*. ומתי נהיה מוכנים להתפשר על התשואה? רק תמורת סיכון מופחת, למשל במקרה בו חשוב לנו לשמור על ערך הכסף כי אנחנו מעוניינים להשתמש בו בקרוב. במקרה כזה נהיה מוכנים לא להרוויח יותר מדי, העיקר שהסכום לא יירד בערכו יותר מדי.
- אפיקי השקעה שונים מתאימים למטרות שונות בהתאם לתנודתיות שלהם. נרחיב על כך בהמשך.
- מניות רווחיות יותר מאג"חים אך גם תנודתיות יותר.
- תיק מפוזר שכולל גם מניות וגם אג"חים משיג תשואה ותנודתיות שגבוהים יותר מאג"חים אך נמוכים יותר ממניות. ככל שההקצאה המנייתית בתיק גבוהה יותר – כך התשואה הממוצעת גבוהה יותר (הדגש הוא על ממוצעת כי זה לא נכון כל שנה ושנה), אך גם התנודתיות גבוהה יותר.
- הטבלה גם מרמזת שמי שלא משקיע בכלל בוודאות מפסיד כסף, כי ערך הכסף נשחק בגלל האינפלציה. בין אם אנחנו מתכננים להשקיע בצורה יותר סולידית או יותר אגרסיבית, לכל הפחות נרצה שהכסף שלנו ירוויח מעל האינפלציה.
* כמו שהזכרנו בעבר – השקעה בחברה ספציפית כוללת בתוכה סיכון גבוה יותר מהשקעה במדד, אך מדובר בסיכון בלתי מפוצה, כלומר הוא לא יכול להבטיח תשואה גבוהה יותר.
תרגיל קטן לסיום
תסתכלו בבקשה על שתי השורות בטבלה של אג"חים ארוכי טווח (אג"ח קונצרני ואג"ח ממשלתי) ושתפו אותי בפוסט בקהילה אם קופץ לכם משהו מוזר לעיניים לגביהן, ומה לדעתכם הסיבה לכך. הפותרים נכונה יזכו בברכת "שירבו נכסיך כרימון" 😊.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
