באופן טבעי, סיכון התנודתיות קשור במועד ההשקעה. בהקשר הזה, מעניין לבחון את שני המשברים המשמעותיים האחרונים בשוק ההון – משבר הדוט-קום בשנת 2000 ומשבר הסאב-פריים ב-2008. בגרף המצורף ניתן לראות את שני המשברים, ומהסתכלות קצרה בו זה ברור ששתי נקודות השיא שלפני המשברים היו נקודות כניסה גרועות לשוק.
למרות שהירידות בשנת 2007-8 היו חריפות יותר וגם מהירות יותר, עדיין נקודת הכניסה בשיא של 2007 גרועה פחות מזו של שנת 2000 בגלל שמשך הזמן להתאוששות היה קצר יותר.
מי שנכנס לשוק ביולי 2007 חווה ירידה חדה במשך חצי שנה ונדרשו לשוק כ-5.5 שנים עד ההתאוששות. מי שנכנס לשוק בשנת 2000 חווה ירידה איטית יותר על פני שנתיים וחצי, שלאחריהן הגיעה התאוששות מרשימה, ובאמצע שנת 2007 הוא יכל לצאת break even ולחזור לנק' ההתחלה. אבל הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, כי אחרי 7 שנים גרועות אותו משקיע סביר שתיכנן להישאר בשוק כדי סופסוף לראות קצת רווחים, אבל רק כדי לחטוף משבר נוסף… לכן, למי שנכנס לשוק בשנת 2000 נדרשו כ-12.5 שנים להתאוששות!
הנתון הזה הוא אכן נתון גרוע מאוד, אבל יש מספר סיבות מרכזיות להתעודד:
- מדובר על אחד מ-4 המשברים הכי גרועים ב-150 שנות היסטוריה של השוק האמריקאי.
- מדובר על השקעה חד פעמית שלא רלוונטית למרבית האנשים, כי אצל מרבית האנשים כספים נכנסים לשוק לאורך זמן באופן קבוע – בין אם אלה כספי פנסיה, קה"ש או כספים פרטיים שמשקיעים פאסיביים חוסכים מהנטו שלהם ומשקיעים אותם. אם משקיעים כך באופן עקבי, זה אומר שנכניס כספים לשוק סביב התחתית (גם אם לא נדע לחזות אותה), ואותם כספים יזכו לתשואה גבוהה מהממוצע, ויחפו, לפחות חלקית, על הכספים שהכנסנו לשוק ערב המשבר. עוד על כך בהמשך.
- ישנו משך זמן השקעה מינימלי שבו הסיכון מנוטרל לחלוטין (לפחות על סמך העבר). צפו בסרטון שבתחילת הפוסט כדי להבין מה טווח התשואות האפשרי בפרקי זמן שונים, ומהו פרק הזמן המינימלי להשקעה במניות, שהשקעה באותו פרק זמן בעבר מעולם לא הניבה תשואה שלילית, אפילו בתרחישים הגרועים ביותר.
» להצטרפות למועדון הפאסיבי של להשקיע נכון
פעמיים בשבוע פוסט חדש אצלך במייל
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.









