איך למשוך מתיק ההשקעות ולהישאר בחיים

כל מי שחושב על פרישה, ובפרט על פרישה מוקדמת, זקוק לתזרים מזומנים שוטף למחיה. אז איך מייצרים תזרים כזה שיאפשר גם לנו וגם לכסף שלנו להאריך ימים בצורה בטוחה? כלומר שנוכל למשוך בצורה עקבית את הסכום הרצוי, גם כשהשוק יורד, שהכסף יישאר לנו לכל החיים, ובשאיפה אף יגדל? המשיכו לקרוא.

תזרים מזומנים שמשמש אותנו בפרישה יכול להגיע מ:

1. קצבת פנסיה (שאפשרית רק אחרי גיל 60, כלומר לא רלוונטית לפורשים צעירים).
2. תקבולים מהשקעות: שכ"ד מנכס נדל"ן, דיבידנדים ממניות וריביות מאג"חים.
3. משיכות שוטפות מתיק ההשקעות.

על מנגנון קצבת הפנסיה והאם הוא מנגנון יעיל נדבר בפוסט נפרד.

תקבולים מהשקעות בהחלט יכולים להתאים כתזרים מזומנים לפרישה, אבל התזרים המתקבל מהם לא מספיק אמין כמו שנוטים לחשוב, והם גם לא יעילים מיסויית – גם על כך נרחיב בנפרד. אבל כבר עכשיו חשוב לי להדגיש עניין עקרוני: אף אחד לא צריך לשלם לנו כדי לייצר תזרים! בפרט, גם מחיסכון הוני שלא מחלק לנו תקבולים אפשר לייצר תזרים שוטף, סוג של "קצבה עצמאית" שאנחנו מושכים לעצמנו. איך? פשוט ע"י מכירה של ניירות ערך מהתיק!

לכן בפוסט הזה נתמקד באפשרות השלישית – משיכות מתיק ההשקעות לצורך מחיה שוטפת.

מי זקוק למשיכות מתיק ההשקעות שלו?

• פורשים צעירים (מתחת לגיל 60) שעוד לא זכאים לקצבת פנסיה. מדובר באנשים שחסכו יפה לאורך השנים, השקיעו את הכסף, וצברו הון שמאפשר להם לחיות מתיק ההשקעות שלהם, ולא להיות תלויים למחייתם בהכנסה מעבודה. במילים אחרות, אנשים שהגיעו לחופש כלכלי בגיל צעיר, כאלה שהם חלק מתנועת ה- FIRE = Financial Independent Retire Early ההולכת וגדלה.
• פורשים מבוגרים ללא פנסיה או עם קצבה נמוכה.

אז איך חיים מתיק ההשקעות?

לצורך הדיון נתעלם כרגע מהכנסות מפנסיה. בפוסט אחר נדבר על שילוב בין קצבת פנסיה לבין משיכות מתיק ההשקעות, אבל בשלב זה נתייחס למשיכות מהתיק בעת הפרישה ללא פנסיה בכלל.

דבר ראשון צריך להחליט מה ההכנסה החודשית שנרצה לקבל בשביל רמת החיים הרצויה עבורנו. ברגע שנוכל למשוך מתיק ההשקעות שלנו את ההכנסה הזאת בצורה אמינה מדי חודש לכל ימי חיינו – נדע שהגענו לנקודה בה נוכל לפרוש, כלומר שהגענו לעצמאות פיננסית.

חשוב לציין שככל שההכנסה החודשית הרצויה בפרישה תהיה גבוהה יותר – כך תיק ההשקעות יצטרך להיות גדול יותר, מה שידחה את מועד ההגעה לעצמאות פיננסית. לכן מי ששואף לפרוש מוקדם יצטרך למצוא את נקודת האיזון שתאפשר לו גם לפרוש צעיר יחסית, וגם לקבל רמת הכנסה נאותה.

במילים אחרות – יש כאן טרייד-אוף בין זמן חיים לבין רמת המחיה. אם "נסתפק" ברמת חיים פחות גבוהה, נוכל להרוויח זמן חיים ארוך יותר בעצמאות פיננסית. וההיפך, אם נרצה רמת חיים גבוהה יותר, זה יעלה לנו בעוד זמן חיים שנצטרך להקדיש לעבודה כדי להגיע לאותה רמת חיים רצויה.

בנוסף, רמת חיים פחות גבוהה היום, מאפשרת לנו לחסוך יותר ולהשקיע יותר, מה שגם מקרב אותנו מהר יותר לעצמאות פיננסית. וכאשר לוקחים בחשבון שבהוצאות יש תועלת שולית פוחתת, כלומר ככל שנוציא יותר כך תוספת האושר תהיה נמוכה יותר, זה בהחלט אפשרי למצוא את נקודת האיזון.

אז אחרי שהחלטנו מה רמת ההכנסה הרצויה, כדי לשמור על אותה רמת הכנסה, זה אומר ש:

1. אנחנו נמשוך מהתיק (ע"י מכירת ני"ע) כל הזמן, גם בעליות אבל גם בירידות.
2. נצטרך להגדיל את המשיכות עם השנים בהתאם לאינפלציה, כדי לשמור על אותו כוח קניה.
3. שיעור המשיכה צריך להיות כזה שיאפשר לנו לבצע את המשיכות מהתיק בכל תנאי השוק, וגם להגדיל אותן בהדרגה עם האינפלציה, באופן אמין לכל ימי חיינו. בשאיפה נוכל גם לשמר את התיק ואפילו להגדילו עם השנים, ולחיות רק מתשואת התיק.

 

כמה אפשר למשוך מהתיק?

זה מוביל אותי למונח שנקרא שיעור המשיכה הבטוח (Safe Withdrawal Rate). כדי להגדיר אותו, נתחיל עם שני הערכים המספריים שיש לנו:

1. שווי התיק בעת הפרישה.
2. סכום המשיכה השנתי (שהוא סכום המשיכה החודשי מוכפל ב-12).

שיעור המשיכה מחושב ע"י חלוקת סכום המשיכה השנתי בשווי התיק בעת הפרישה.

למשל משיכה של 20,000 ₪ לחודש (240,000 לשנה) מתיק בשווי 6 מיליון שקלים היא שיעור משיכה של 240,000/6,000,000=4%.

בשלב זה אזכיר שמדדי מניות משיגים, ע"ס סטטיסטיקה של יותר מ-100 שנה, תשואה שנתית נומינלית ממוצעת של כ-10%, או תשואה ריאלית של כ-7%. אז האם זה אומר שניתן לבנות תיק לפרישה שמכיל 100% מדדי מניות, ולמשוך ממנו כ-7% בשנה עם הצמדה למדד, וככה לחיות רק מהתשואה ולשמר את הקרן ליורשים שלנו?

אם לא היתה תנודתיות בשוק המניות זה אכן היה המצב, אבל בגלל התנודתיות אנחנו צריכים להיות הרבה יותר שמרנים, כיוון שמועד הפרישה בו נתחיל למשוך מהתיק הוא קריטי.

שימו לב לתמונה שלהלן, שלקוחה מתוך מחשבון הפרישה המצוין FireCalc וממחישה זאת בצורה הכי טובה: שלושה חברים פרשו לגמלאות עם תיק זהה של $750,000 ומושכים ממנו בדיוק את אותו סכום, $35,000 מדי שנה. מדובר על שיעור משיכה של 4.67% לשנה מגודל התיק ההתחלתי.

שלושתם בנו על לחיות מהתיק במשך 30 שנה אחרי הפרישה, אבל התוצאות שלהם שונות לחלוטין: הפורש הירוק יותר מהכפיל את התיק למרות המשיכות, אצל הפורש הכחול התיק הצטמק בחצי, ואצל הפורש האדום התיק נמחק לחלוטין אחרי 19 שנה!

ומה היו מועדי הפרישה שלהם?

מאוד סמוכים: 1973, 1974 ו-1975!

למה זה קורה? הרי אנחנו יודעים שהשוק תמיד עולה לטווח הארוך?

אם מדובר בהשקעה שאנחנו לא תלויים בה למחייתנו, אז גם אם נכנסנו לשוק בתזמון גרוע, נוכל לספק לה את הזמן הדרוש להתאוששות ולא נממש, ולטווח הארוך תהיה התכנסות לממוצע התשואה הרב-שנתי. אבל בתיק לפרישה אנחנו צריכים למשוך מהתיק כספים למחייתנו השוטפת בכל מקרה, ויש השפעה גדולה למועד הפרישה:

אם פרשנו בתקופה של עליות, התיק יצמח למרות המשיכות, והגידול בו ייגן בפני תקופות פחות טובות בהמשך.

אבל אם פרשנו בתקופת ירידות, נצטרך למשוך מהתיק על אף הירידות, ככה שמספיקות מספר שנים גרועות של ירידות בשווקים + משיכות, כדי שהתיק יצטמק עד כדי כך שהוא ייכנס למסלול בטוח לחיסול הקרן.

למשל, החלטנו למשוך מדי שנה 6% משווי התיק בעת הפרישה. בסמוך לפרישה היה משבר שבו שוק המניות ירד ב-52% תוך 3 שנים. יחד עם המשיכות באותן שנים (18% מההון ההתחלתי) התיק ירד ב-70%.

לאחר אותן ירידות – כל 100 שקלים של התיק שווים עכשיו 30 שקלים. וכיוון שמכל 100 שקלים אנחנו רוצים למשוך 6 שקלים (שיעור משיכה של 6% בעת הפרישה), אז כמה הם 6 שקלים מתוך ה-30 שהם שווים עכשיו? 6/30 = 20%.

זה אומר שהתיק שלנו יצטרך לצמוח ב-20% כל שנה(!) רק כדי להניב את אותם שישה אחוזים משוויו המקורי ולשמר את ערכו (אפילו לא נדבר על לחזור לשוויו המקורי). כמובן שלא ניתן לצפות שהתיק יגדל ב-20% כל שנה, ומה שיקרה זה שנמשיך למשוך יותר מתשואת התיק, עד שהתיק יחוסל לחלוטין תוך שנים ספורות.

המסקנה היא שאנחנו חייבים להיות שמרנים בקביעת שיעור המשיכה הבטוח, ולא לבנות על ממוצע התשואה ההיסטורי. כיוון שאנחנו לא יודעים לתזמן את השוק ולתכנן את מועד הפרישה שלנו בהתאם, שיעור המשיכה צריך להיות מספיק נמוך כדי שהתיק יוכל לשרוד גם אם פרשנו בתזמון אומלל ביותר (כמו ב-1929, ב-1973 או בשנת 2000). במילים אחרות, חשוב שתיק הפרישה שלנו ישרוד גם את התרחישים הגרועים בהיסטוריה, כדי להימנע ממצב שבו "התיק ייגמר לפני שאנחנו ניגמר".

 

מה אומרים המחקרים על שיעור המשיכה הבטוח?

פה נכנסו לתמונה מחקרים שבדקו מהו שיעור המשיכה הבטוח. המחקרים ביצעו סימולציות של שיעורי משיכה שונים, עם הרכבי תיק שונים, בנקודות שונות בהיסטוריה, ומדדו מה היו אחוזי ההצלחה של התיק לאורך תקופות שונות (כגון 20 שנה, 30 שנה וכו').

המחקר המפורסם ביותר בתחום נקרא מחקר טריניטי. המחקר גילה שתיק הכולל 50% מדדי מניות ו-50% אג"חים, עם שיעור משיכה של 4% (עם הצמדה לאינפלציה), ישרוד במשך 30 שנה ב-95% מהמקרים. כלומר מדובר בשיעור משיכה בטוח למדי, ובמרבית המקרים התיק צמח משמעותית למרות המשיכות.

תוצאות המחקר הולידו את ה- 4% Rule of Retirement, כלל אצבע שאומר שאם 4% מהתיק שלי מספיקים לי להוצאות המחייה השנתיות אוכל לפרוש בבטחה.

עכשיו, אתם בטח זוכרים ששמעתם שלקראת הפרישה חשוב להקטין את החשיפה המנייתית, נכון? אז מסתבר שזה אולי נכון לפנסיה, אבל זה ממש לא נכון בנוגע לתיקים לפרישה!

כאשר שיעור המשיכה הוא 4%, התקבלו שיעורי הצלחה גבוהים מאוד גם בתיק של 75% מניות ו-25% אג"ח, ואפילו בתיק של 100% מניות.

לעומת זאת, ובניגוד לדעה הרווחת, דווקא תיקים שמרניים מדי שכוללים פחות מ-50% מניות היו בעלי סבירות גבוהה משמעותית לכישלון, כלומר שהכסף ייגמר מוקדם מהמתוכנן, בגלל שאין מנוע צמיחה לתיק.

מה זה גורם לכם לחשוב על "המסלול הכללי" הידוע לשמצה שכולל רק 40% מניות? מסתבר שהוא לא רק מסלול מחרב תשואה לצעירים, הוא אפילו לא מתאים לגמלאים!

ומה לגבי המסלול תלוי גיל בפנסיה (שהוא מסלול ברירת המחדל) – שכולל כ-50% חשיפה למניות לצעירים, ויורד בהדרגה עד 20%? השמרנות בניהול ההשקעות בישראל פשוט הזויה.

 

ואם רוצים שיעור משיכה גבוה יותר?

אם מושכים לפי שיעור משיכה שגבוה מ-4% אז אמנם מקבלים "קצבה" גבוהה יותר, אבל אין ארוחות חינם, וזה כמובן מגיע תוך הגדלת הסיכון לכך שהתיק ייגמר מוקדם מהמתוכנן. כך למשל מי שמושך 4.67% מהתיק בעת הפרישה, עלול לסיים כמו החוסך האדום שראינו בגרף, שכספו נגמר לאחר 19 שנה.

 

ואם רוצים לפרוש מוקדם?

כפי שראינו, שיעור משיכה של 4% מההון מאפשר לתיק לשרוד 30 שנה ב-95% מהמקרים, ובמרבית המקרים התיק אפילו צמח. שיעור משיכה שכזה מתאים לפרישה "סטנדרטית" סביב גיל +60.

אבל במידה ורוצים לפרוש מוקדם יותר, שיעור משיכה של 4% עלול שלא להספיק, כיוון שהסבירות שהכסף ייגמר מוקדם מהמתוכנן עולה. לכן מי ששואפים לפרוש מוקדם צריכים להיות שמרנים יותר ולכוון לשיעור משיכה מההון של 3%. שיעור משיכה שכזה מחזיק גם 50 שנה ואפילו 60 שנה ב-100% מהמקרים.

יתרון נוסף לשיעור משיכה של 3% לעומת 4% הוא בשמירה על הקרן לטובת הדור הבא (או לשימוש עתידי), כיוון שברוב הגדול של המקרים התיק גדל למרות המשיכות, וגם בתרחישים הגרועים הקרן רק מצטמצמת.

בפוסט הבא ניכנס יותר לעומק לבחינת שיעור המשיכה הבטוח ובניית התיק לפרישה – נבחן תקופות שונות, הרכבי תיק שונים, ושיעורי משיכה שונים, ונראה מה היו התוצאות בתרחישים הטובים, הגרועים והממוצעים.

 

כמה מסקנות לסיכום

1. אין צורך בנכסים מניבים או בקצבת פנסיה כדי לייצר תזרים מזומנים שיאפשר לנו לפרוש.
2. בני +60 שסכום של 4% מההון שלהם מכסה את כל ההוצאות השנתיות שלהם יכולים לפרוש בבטחה.
3. צעירים מגיל 60 שרוצים לפרוש מוקדם ו-3% מההון שלהם מכסה את כל ההוצאות השנתיות שלהם יכולים גם הם לפרוש בבטחה.
4. תיק הפרישה שלנו צריך לכלול לפחות 50% מניות, וגם חשיפה מנייתית גבוהה יותר, כולל 100% מניות, היא בסדר גמור.

 

אז מה דעתכם?

האם אתם בונים על תיק ההשקעות שלכם עבור הפרישה?

מה הרכב התיק ומה שיעור המשיכה שאתם בונים עליו?

שתפו אותנו בתגובות בפוסט שבקהילה ⇓

• 
•